נתניהו בדרכו של המופתי


במדינות נורמליות, שישראל אינה נמנית עמהן, לא אמורים להיות חילוקי דעות על רקע דתי או לאומי...

סלמאן מצאלחה ||

נתניהו בדרכו של המופתי


האם בנימין נתניהו, שדחף במרץ את "חוק המואזין", הולך בדרכו של המופתי? כדי לקבל תשובה כדאי להתחיל ברקע היסטורי של הקריאה המוסלמית לתפילה. בתחילת דרכם, במאה השביעית לספירה, היו המוסלמים נאספים לתפילות ללא צורך שיזכירו להם את מועדן. כאשר הלך האיסלאם והתבסס בעיר מדינה, מוסרים לנו המקורות המוסלמים, חשב הנביא מוחמד ללכת בדרכם של היהודים ולאמץ את ה"בּוּק" (שופר) היהודי, למטרה זו. אחר כך הוא שינה את דעתו וחשב על השימוש ב"נאקוס" (פעמון) של הנוצרים. אולם גם רעיון זה ירד מן הפרק, ולבסוף התקבלה ההצעה להשתמש בקריאה הידועה של המואזין. סביר להניח שהדבר נועד ליצירת בידול מהדתות האחרות בסביבה.

מאות רבות של שנים חי העולם המוסלמי באושר, וקריאת המואזין הדהדה בצריחי המסגדים. כך, עד אשר הומצא המגפון ותחת קריאה של מואזין בשר ודם קיבלו המוסלמים קריאות במגבירי קול מחרישי אוזניים. מפגעי הרעש האלה טורדים את מנוחתם של המוסלמים עצמם במדינותיהם, ולא אחת מתפרסמות תלונות על כך.

ישנם כאלה, גם בקרב המנהיגים המוסלמים, אשר דורשים לטפל בסוגיה המעיקה. כך למשל, לפני כעשור פירסמה נציגות המחוז לעניינים איסלאמיים באחת השכונות של קזבלנקה במרוקו, קריאה למואזינים בעקבות תלונות של אזרחים שנתקבלו אצלה: "יש לדאוג לכך שהמואזינים הנכבדים יקפידו על הפחתת עוצמת הרמקולים עד למינימום, ואף לא להשמיע את קריאת המואזין לתפילת הבוקר ברמקולים מחוץ למסגדים, מאחר שהדבר טורד את מנוחת התושבים".

במדינות נורמליות, שישראל אינה נמנית עמהן, לא אמורים להיות חילוקי דעות על רקע דתי או לאומי סביב חוקים המיועדים לשמור על רווחת האזרחים. אולם המניעים של ראש הממשלה וחבר מרעיו בימין, שדחפו את "חוק המואזין", אינם טהורים בלשון המעטה. הרי תקנות נגד מפגעי רעש קיימות בספר החוקים של ישראל, ואפשר היה פשוט לאכוף אותן בפועל.

לא מקרה הוא, שהצעת החוק עברה בדרך תיקונים ושיפוצים, שמטרתם לבדל את המסגדים משאר מחוללי המפגעים המונותאיסטיים במרחב הציבורי. בכך, מצטרף "חוק המואזין" לארסנל החקיקה הגזענית שאנו עדים לה בשנים האחרונות בכנסת.

כזכור, נתניהו ידע לספר לעולם את השקר כאילו המופתי הירושלמי הוא זה ששיכנע את היטלר ללכת על הפתרון הסופי. מתברר שהמופתי הירושלמי יכול ללמד את נתניהו כמה דברים בכל הנוגע לרווחת התושבים.

בנובמבר 1929 שלח המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, אגרת לשלטונות המנדט בירושלים שבה מחה על התנהגות היהודים. בין השאר כתב: "לא זו בלבד שבהיתרים שניתנו ליהודים על ידי הממשלה יש משום הפרה של הסטטוס־קוו, אלא שאתמול היינו עדים לכך שהם תקעו בשופרות... הם עשו זאת באתר ה'בוראק' (הכותל) וקולות הקהל היו עולים עם כל תקיעה ויוצרים רעש חזק וטורדני". לכן, חתם המופתי את אגרתו, "המועצה המוסלמית העליונה מביעה את מחאתה על ההיתר שניתן ליהודים לתקוע בשופרות באתר".

על הרקע הזה מתברר כי נתניהו והמופתי חושבים באופן דומה. לכן, כל עוד החוק המוצע אינו מנוסח באופן אוניברסלי, כך שיחול על כולם ללא הבדל דת, הרי ברור שדגל שחור מתנוסס עליו. ככזה, ראוי להתנגד לו, ויתרה מכך — חובה להתנגד לו ואף לעבור עליו בהפגנתיות.
*
הארץ, 20.03.2017

שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • קרא מבחר נושאים בערבית