תש"ח בעיניים ערביות

הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

סלמאן מצאלחה ||

תש"ח בעיניים ערביות


"ניאבק נגד החלוקה בכל הכוח שעומד לרשותנו", הצהיר ג'מאל אל־חוסייני, סגן ראש הוועד הערבי העליון בדצמבר 1946, והוסיף שאם במאבק הזה לא יישאר זכר מהפלסטינים, הרי שהערבים בארצות ערב "ישאו את נס ההתנגדות אחרינו". חוסייני המשיל את הקמתה של מדינה יהודית, גם אם בחלק קטן מפלסטין, לתפוז רקוב שעתיד להרקיב את כל התפוזים בארגז ("אל־וחדה", 30 בדצמבר, 1946).

כשתוכנית החלוקה תפסה תאוצה והתבררה כעובדה מוגמרת, בעקבות שינוי העמדה הסובייטית שבוטאה בהצהרה המפתיעה של אנדריי גרומיקו, הביע מזכ"ל הליגה הערבית את התנגדות הערבים: "הצהרת גרומיקו בדבר הקמת שתי מדינות, ערבית ויהודית, או מדינה דו־לאומית בפלסטין, היא הצעה שאינה מקובלת על הערבים... הפתרון המעשי והיחיד הוא הקמת מדינה בשלטון ערבי שהיהודים יהיו בה מיעוט" ("פלסטין", 16 במאי, 1947).

מכאן נסללה הדרך למלחמת תש"ח, לעצמאות ישראל ולנכבה הפלסטינית.

היה זה ד"ר קונסטנטין זורייק, היסטוריון ואינטלקטואל סורי שלימד באוניברסיטה האמריקאית בביירות, שטבע את המונח "נכבה" לתיאור האירועים מנקודת מבט ערבית: "תבוסת הערבים בפלסטין איננה מפָּלה — נַכְּסָה — קטנה... זוהי קטסטרופה — נכבה — במלוא מובן המלה", כתב זורייק בספרו מ–1948, "משמעות הנכבה". והוסיף: "שבע מדינות ערביות מכריזות מלחמה על הציונות בפלסטין... שבע מדינות יוצאות למלחמה לביטול החלוקה והכנעת הציונות, וחיש מהר יוצאות מהמערכה לאחר שאיבדו חלק ניכר מאדמת פלסטין ואף את אותו חלק שניתן לערבים בתוכנית החלוקה".

ד"ר זורייק עושה חשבון נפש כן ונוקב, ומנסה לגעת בשורשי הכישלון הערבי המהדהד בהתמודדות מול הציונות: "הניצחון שהשיגו הציונים — ורק עיוור יתכחש לכך — לא הושג בגלל עליונות עם אחד על אחר, אלא בגלל עליונותה של מערכת אחת על אחרת". הוא מייחס את ניצחון הציונות לשוני המבני, החברתי והתרבותי שבין הציונים לערבים: "הציונות נטועה עמוק בתוך החיים המערביים, בעוד אנו רחוקים מהם ומתנכרים להם... הם חיים בהווה ומביטים אל העתיד, בעוד אנו שרויים כמסוממים בחלומות על עבר מפואר". הוא מתייחס ל"נאומים חוצבי הלהבות" שנשאו הנציגים הערבים במוסדות הבינלאומיים, שבהם הזהירו מפני הצעדים שיינקטו על ידי המדינות והעמים הערביים, אם תתקבלנה החלטות שלא לרוחם. הוא גם לועג להצהרות הבומבסטיות של הנציגים בליגה הערבית, "המושלכות כפצצות מפיהם", אולם ברגע האמת מתברר שהכל הבלים, "האש חלשה ודועכת, והברזל חלוד ועקום".

הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם. "כשהמערכה פרצה", כותב ד"ר זורייק, "ההסברה שלנו החלה לספר על ניצחונותינו הדמיוניים להרדים את הציבור הערבי ולדבר על היכולת להתגבר ולנצח בקלות, עד שאירעה ה'נכבה'".

אכן, הרטוריקה הערבית החלולה והנלעגת ניבטת מכל פינה בעיתונות הפלסטינית של הימים ההם. זו חושפת, בזמן אמת, את הרברבנות שבה הולעטה דעת הקהל הערבית והפלסטינית. 

"בימים הקרובים יונחתו מכות קשות", מצהיר דובר הליגה הערבית, ומוסיף: "בתוך שבוע עד שבועיים תתגבר המערכה ותיכנס לשלב חדש. אז יופיע הכוח הערבי לעיני כל" ("פלסטין", 29 בינואר, 1948). "משימת צבא ההצלה", כותב עיתון אחר, היא "לשחרר את פלסטין מן הסכנה הציונית, לנקותה מסכנה זו ולמסור אותה לבעליה המקוריים" ("אל־דפאע", 29 במארס, 1948). גם מלך מצרים מצהיר: "כשהכוחות הערביים ייכנסו לפלסטין כדי להצילה, הם ימסרו אותה לאחר שחרורה לבעליה הערבים" ("פלסטין", 14 באפריל, 1948). לא זאת אף זאת: הידיעות המספרות על "הניצחונות" של "הגיבורים הערבים" מול "כנופיות היהודים" ממלאות את העמודים הראשונים של העיתונות הפלסטינית מן הימים ההם. וכך, ביום בהיר אחד התעוררו הערבים וגילו ש"נכבה" נחתה עליהם.

לכן יש לשוב ולשנן את דברי זורייק: "חובה עלינו להודות בטעויות שלנו... ולהכיר במידת האחריות שלנו לאסון שהיה מנת חלקנו". דומה כי לא רק בהקשר הפלסטיני אלא בהקשר הכלל ערבי, דברים אלה מימי תש"ח לא עבר זמנם ולא נס ליחם.
*
הארץ, 10.3.2017

For English, press here


שיתופים:
תגובות באתר -

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בארץ
  • פייק דרוז

    יש מי שסבור, כי השר קרא נמצא בתנועת הליכוד במשבצת של נציג המגזר הדרוזי. ובכן, לא דובים, לא חמורים ולא יער. אין לדרוזים יד ורגל בהתנהלותו של השר ה״מהולל״.
    כל הפרטים
  • בחירות בנדמה לי

    כל עוד הסכסוך הישראלי־פלסטיני אינו בא על פתרונו, הוא ימשיך לשמש מאגר דלק המניע את גלגלי קטר ההסתה של הימין. על הקטר הזה מופקד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעצם היותו נהג מנוסה ומיומן במלאכת ההסתה.
  • פעמי משיח

    המהפכה האיסלאמית, שהעלתה את האייתוללות באיראן, העירה שדים משיחיים מרבצם. השליטים חלמו על איראן הגדולה ופעלו לייצא את המהפכה אל מחוץ לגבולותיהם.
  • השמאל הישראלי

    לא יכול להתקיים שמאל אנטי־ציוני בקרב הציבור היהודי בישראל. משמעות קיומו של שמאל כזה היא שלילה עקרונית של הזכות להגדרה עצמית של הציבור היהודי בארץ...
במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


  • על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


מסות
  • עיר הפרח המהלך

    לא נולדתי בירושלים. הגעתי אליה בשנות השבעים, כדי להצטרף אל עדת הזרים, כי ירושלים היא בסופו של דבר עיר הזרים הנצחיים.
  • כל הצפורים מוליכות לרומא

    עונות רבות של מסיק נקפו ולהקות רבות של צפורים זרמו במטעים‮, ‬עד שבגרתי ושמתי את פעמי לירושלים לקנות בה דעת וחכמה‮. ‬אך‮, ‬בצד החכמה שהעניקה לי ירושלים פרחה התמימות אל

    כל הפרטים

ישראל - פלסטין
  • תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים


קול המוסיקה



רשת ב



ג׳אז


הכי נקראים

ארכיון האתר

תרבות וספרות
  • בהתחלה באו

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • כאלה הם הציונים

    ניסיון ערבי מתחילת המאה ה-20 לתהות על קנקן התנועה הציונית חושף רגשות מעורבים לנוכח הבלתי נודע המתרגש על האזור.
  • אדם אחרון

    אָדָם אַחרוֹן עִם הָרִאשׁוֹן נִברָא,
    וּמִנִּי-אָז יְבוּל אַחרוֹן נִזרָע;
    וּגְזַר יוֹם דִּין אַחרוֹן – יוֹם דִּין אַחרוֹן! –
    נִכתַּב מֵעוֹד רֵאשִׁית הַיְּצִירָה.