יום שישי, 3 במרץ 2017

האשכנזים אשמים


אשכנזים, מזרחים וכו׳

השימוש הרווח במונח "מזרחים", המכנס תחת קורת גג אחת את כל ה"לא אשכנזים", הוא חדש. החלוקה האתנית־תרבותית בין היהודים היתה שונה לחלוטין.



סלמאן מצאלחה ||

האשכנזים אשמים


טועה אורי אבנרי בקובעו, כי השבר בין אשכנזים למזרחים "נוצר מיד אחרי מלחמת תש"ח" (אתר "הארץ", 26.02). הוא טועה גם בחלוקה הגסה בין ציבורים אלה, "שבאו משתי תרבויות גדולות אך שונות מאוד", כהגדרתו. כך, במשיכת מקלדת, מכנס אבנרי בסל אחד את תרבות פרס, טורקיה, ערב, ספרד ועוד, ומנגד הוא נושא על גבו את הסל האשכנזי.

הבה ניזכר בנשכחות: עוד לפני בוא הציונות לעולם דווח על מריבות בין היהודים בפריז ב–1874. המריבות לא היו בין "חסידים עם מתנגדים, אורתודוקסים עם רפורמים, אך מריבת אשכנזים עם ספרדים" ("הצפירה", 29.7.1874). כשנעשה ניסיון לאחד בין הספרדים והאשכנזים, ולהקים בית כנסת שיונהג בו נוסח תפילה אשכנזי, הספרדים סירבו "ועומדים על דעתם ובל יחפצו לעזוב את מנהג אבותיהם" (שם).

נכון, התנועה הציונית הוקמה על ידי אשכנזים עם שאיפות שונות. מנהיגי הציונות רצו לברוא יהודי חדש. לעומתם הספרדים חיו בעולם מושגים שונה. הדים לכך נשמעו בוועידת ציוני יוגוסלביה בבלגרד ב–13 ביוני 1924. העיתון "דואר היום" מדווח על התמרמרות "עקב הביקורת החריפה הנמתחת כרגיל מצד האשכנזים כלפי הספרדים". ד"ר ויטה קאיימן, ממייסדי אגודת האקדמאים "אספרנסה" בווינה, נאם על עניינים מכאיבים ועמד על ההבדלים בין אשכנזים לספרדים: "חיינו, חיי הספרדים, נבדלים הם בהרבה מחיי היהודים האשכנזים בארצות השונות. אצלנו בבלקן, אין התנועה הציונית נחשבת ל'עיקר והכל' של החיים הלאומיים", אמר הנואם והוסיף: "אין ברצוננו לבטל את הישן מפני החדש עד כדי היטשטשו לחלוטין".

עוד ב–1921 עמד ז'בוטינסקי, בנאומו בבית הכנסת הספרדי בווינה, על הסיבות להבדלים בין אשכנזים לספרדים. אחרי גירוש ספרד, אמר, נתמזל מזלם של הספרדים והם נקלטו בארצות שלא הרעו להם. "מכיון שלא היה להם נגד מי להילחם בעד חייהם", אמר, הם "נפלו לתוך ה'עצלות'". האשכנזים חיו בתנאים קשים ונאלצו להסתייע בעורמה כדי להתקיים. מלחמת קיום זו "עשתה אותם מתוחבלים וערומים", אמר ז'בוטינסקי והוסיף: הם "התחילו להתפלפל ונעשו יותר מדי דברנים ויותר מדי עיוניים" ("דואר היום", 14.10.1921).

השימוש הרווח במונח "מזרחים", המכנס תחת קורת גג אחת את כל ה"לא אשכנזים", הוא חדש. החלוקה האתנית־תרבותית בין היהודים היתה שונה לחלוטין. בעבר דובר על אשכנזים, ספרדים (ספניולים), תימנים, ערבים, פרסים וכו'. עדות לכך נמצאת בדיווח של מרדכי הלוי על יהודי אלכסנדריה: "יהודי העיר הגרים בה המה מעורבים, ספרדים המדברים שפת שפניא, ערבים יהודים שנולדו פה מדברים שפת ערב, יהודי איטליה מדברים איטלקית וכו'" ("המגיד", 14.12.1893). על היהודים בקהיר מדווח "הצבי": "העדה של הספרדים מתקיימת מעתים קדומות, ולה שייכים יהודים ספרדים ופורטוגים, ערבים מסוריה ומארם נהרים, כמו גם יהודים מתורקיה, איטליה ויון, פרס ותימן" (18.12.1908).

"היהודים הספרדים", אמר עוד קאיימן בבלגרד, "עתידים למלא תפקיד חשוב במדיניות של ארצות המזרח, כי אנו מזרחים בתכונותינו ונוכל להתרגל בנקל להיות עם הערבים, ותפקידים אלו לא יוכלו להימלא על ידי אחרים..." ("דואר היום", 16.7.1924).

לכן, השבר בתש"ח לא קשור כלל ל"שתי תרבויות גדולות הנבדלות זו מזו", אלא נוצר בעיקר בין היהודים־הערבים לציונים האשכנזים, שהקימו את המדינה וכלאו את היהודים־הערבים בסבך העימות עם המרחב התרבותי הערבי. זוהי מלחמת האחים שמנהיגי הציונות האשכנזית ידעו תמיד לחרחר, כדי להמשיך לאחוז ברסן השלטון. קריאת הקרב "הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי" היא רק קצה הקרחון של השבר האמיתי.
*
הארץ, 03.03.2017

For English, press here


שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים