עיד אסתקלאל בלאדי


וכך, אט אט התחילו לצוץ שאלות ואט אט היו מתחילים לשמוע סיפורים על המלחמה שהיתה, על ההרוגים, על טבח פה ושם, על בריחה/גירוש של תושבים ועל כפרים נטושים.


סלמאן מצאלחה ||

עיד אסתקלאל בלאדי


זה עתה שבנו לספסל הלימודים מחופשת האביב — כך קראנו בימים ההם לימי הבטלה באמצע שנת הלימודים. היו אלה ימי הפסחא, ואף שלא היה לנו עניין אישי באלה החגים, שמחנו שהבטלה הרשמית לא פסחה גם עלינו.

אך לא הספקנו לחמם מחדש את הכיסאות והנה שב והתרגש עלינו עוד חג. כך קוראים ליום הזה בערבית, "עיד אל־אסתקלאל", חג העצמאות. שכן, בתרבות הערבית המונח "יום" מציין אירוע חשוב. הוא שמור בשפה הערבית לציון מלחמות השבטים בתקופה הפרה־איסלאמית.

ייתכן כי המסתערבים מימי תש"ח ידעו דבר אחד או שניים על המורשת הערבית ה"מפוארת" הזאת ובשל כך בחרו להרחיק תלמידים ערבים מהקונוטציות המלחמתיות הגלומות במונח "יום העצמאות". שכן, העוללים הערבים, שנולדו למציאות החדשה, עוד היו עלולים להתחיל לשאול שאלות ולהעלות תהיות: "יום", קרי מלחמה שבטית — בין מי למי? למה? מה קרה? הדבר עלול היה לקלקל את מורשת הקרב מול בני־ערב ולהעיב על החגיגה.

כתלמידי בית ספר ערבי במדינה "היהודית" החדשה, לא רק שחסכו מאתנו את הכאב הנובע מהידע על מה שאירע לפני שנים אחדות, אלא גם נצטווינו — בהוראה פדגוגית ממסדית — לשמוח על ששפר גורלנו. שמחה היא מצרך שילדים עטים עליו בלי לפשפש בסיבותיה של השמחה ובנסיבותיה.

דגלי כחול־לבן נתלו בכיתות והתבדרו ברוח הגלילית ברחבי בית הספר. שירים שנכתבו והולחנו לרגל "חג העצמאות" נלמדו בערבית ושוננו על ידי התלמידים. השירים הושמעו בחגיגות כשירת מקהלה קצבית: בעיד אסתקלאל בלאדי — בחג עצמאותה של ארצי, הזמיר פצח בשיר./ שמחה שטפה את כל היישובים, הן בעמק הן בגיא./ איי איי אייי.../ בחג עצמאותה של ארצי — העם נושא את השיר, בחדווה ובגיל,/ לעצמאות אסראיל./ איי איי אייי... תחי ארצי!"




כל בני גילי זוכרים את מלות השיר ואת הלחן עד היום. לעתים הם אף מזמזמים אותו במפגשים חברתיים, במעין נוסטלגיה סרקסטית. החגיגה הכפויה על התלמידים הערבים המתבגרים באותם ימים לא היתה נמשכת זמן רב. אט אט הם היו מתחילים להבין שמשהו איננו כשורה. שכן, כיצד זה הם צוהלים ושרים ליום "עצמאותנו" ובו בזמן נדרשים הוריהם לאישור הממשל הצבאי כדי לנוע ממקום למקום ב"ארצנו" העצמאית?


קול ישראל בערבית חשף בפני המאזינים, כבדרך אגב, טפח ממה שהתרחש בארץ. תוכנית אחת שהיתה מאוד פופולרית, מעין דרישת שלום, העלתה לשידור אנשים שניסו לברר מה עלה בגורל יקיריהם. השידור נשמע בערך כך: "אל פלוני אלמוני מכפר זה וזה, שלא נודע מקום הימצאו. אני פלוני/פלונית, אחיך/אחותך, בן דודך/דודתך... אנא שלח לנו מסר דרך הרדיו או דרך הצלב האדום על מצבך ועל מקום הימצאך. מתגעגעים אליך". השידור היה נמשך ונמשך עם אותו טקסט משוכפל בפי אנשים שונים בני גילים שונים, ממקומות שונים.

וכך, אט אט התחילו לצוץ שאלות ואט אט היו מתחילים לשמוע סיפורים על המלחמה שהיתה, על ההרוגים, על טבח פה ושם, על בריחה/גירוש של תושבים ועל כפרים נטושים. הכל נפרש בצל החשש מהאוזניים של הקירות — האח הגדול של הימים ההם. שכן, "ארצנו העצמאית" שרצה משת"פים עם הממשל הצבאי.

לעתים, בלילות, עברה בלחש השמועה, שפלוני או אלמוני חצו את הגבול והגיעו לכפריהם לבקר את משפחותיהם שנותרו במולדת. "מסתננים" כינו את אלה בימים ההם. קרובים וחברים הלכו לדרוש בשלומם בטרם יעלה השחר, מחשש שהדבר ייוודע למשת"פים שימהרו לדווח למושל הצבאי.

השנים נקפו, המלחמות תכפו, עוד אנשים ניגפו ולא נראה כי הארץ שקטה. הנפש עוד הומייה בארץ הזאת. לא מגיל ולא משמחה, כי אם מהרבה דקות דומייה.
*
הארץ, 1 במאי 2017

Print Friendly and PDF

שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים