יש הטוענים, כי הרשימה המשותפת היא כלי ליצירת גוש חוסם שימנע הקמת ממשלת ימין לאחר הבחירות. אין טעות גדולה מזו.

סלמאן מצאלחה ||

אין זכות קיום לרשימה המשותפת

נזכיר לרגע את הרקע להקמתה של הרשימה המשותפת: החשש מאיבוד קולות בעקבות העלאת אחוז החסימה דחף ראשי מפלגות ערביות מזרמים שונים, איסלאמיסטים, לאומנים וקומוניסטים, לרוץ יחדיו. אך הריצה ברשימה אחת לא הגדילה את מספר הח"כים. גם לפניה מספר הנציגים הערבים היה כמעט זהה; 12–13 ח"כים, זו התקרה שהרשימות האלה יכולות להשיג בבחירות. הסקרים מאז הקמת המשותפת לא הראו כל סיכוי לחצות את התקרה הזו, ובסקרים רבים המספר אף יורד.

יש הטוענים, כי הרשימה המשותפת היא כלי ליצירת גוש חוסם שימנע הקמת ממשלת ימין לאחר הבחירות. אין טעות גדולה מזו. עצם כינוס כל הנציגים הערבים בסל אחד משמש חסם לא מפני ממשלת ימין, אלא מפני האפשרות ליצירת שיח אזרחי ישראלי, החוצה גבולות עדתיים ואתניים.

אם כל הערבים נאספים לסל אחד, ברור מאליו שכל היהודים ייאספו לסל אחר. כך לעולם לא תהיה כל השפעה לנציגים הערבים בכנסת, ולעולם לא יהיה כל משקל להצבעתם. הם ינאמו (מול כנסת ריקה), ואף ירימו קול זעקה, אבל בשביל נאומים והרמת קול זעקה אין צורך לשבת בכנסת. הדבר יכול להיעשות גם מחוץ למשכן.

לכן, במתכונתה הנוכחית אין לרשימה המשותפת זכות קיום. היא רק משחקת לידי התעמולה הבינלאומית של ישראל, המתהדרת בהיותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, גם לאזרחיה הערבים. חמור מכך, עצם השיוך המפלגתי על בסיס אתני רק מנציח את ההפרדה הגזעית בחברה הישראלית (עיין ערך "יישובים נפרדים"), ונותן להפרדה גושפנקה פרלמנטרית.

במצב העניינים השורר בארץ, החברה הערבית בישראל, חמישית מכלל האוכלוסייה, תהיה תלויה תמיד ברצונם הטוב ובתמיכתם של כוחות מקרב הרוב היהודי. התמיכה של הרוב היהודי בדרישות הצודקות של האזרחים הערבים חייבת להיות אינטרס משותף, הן של היהודים והן של הערבים. אולם לשם כך חייבים היהודים והערבים להציב מסילות המחברות בין האינטרסים המשותפים.

לצורך זאת ישראל זקוקה למהפכה תודעתית. מהפכה כזו יכולה לבוא רק מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית. למען עתידם של החיים המשותפים בארץ הזאת, אזרחי ישראל, יהודים וערבים, זקוקים לתשתית חברתית ופוליטית המגשרת בין כל גוני החברה, ללא הבדל דת, עדה או מגדר. לא קל לחולל מהפכה תודעתית שכזאת. הדבר נראה קשה שבעתיים על רקע הסכסוך הלאומי הלא נגמר, שרק מחזק את הלפיתה השבטית בתודעתם של האזרחים. כדי להתיר את הלפיתה הזאת יש לפעול במרץ לפתרון על בסיס שתי מדינות לשני עמים.

את כל אלה שהתייאשו מן הפתרון הזה ופנו לחפש פתרונות קסם של מדינה אחת דו־לאומית, יש לשאול כיצד זה אינם מצליחים, זה 70 שנה, להניח בישראל תשתית מפלגתית דו־לאומית. כל עוד אין מצליחים להקים בישראל מפלגה "ישראלית" יהודית־ערבית אמיתית, כל דיבור על מדינה אחת הוא חלום באספמיה.

וכל זמן שמפלגה כזאת לא קמה בישראל, אין למי להצביע.

הארץ, 12.2.2019

For English, press here