הגיעה העת לפתור את הסתירה הזאת, אחת ולתמיד. לא מתקבל על הדעת, שאזרחים המבקשים שוויון אזרחי מלא לא ישתלבו בכל מערכות השלטון

סלמאן מצאלחה ||

מיעוט נטוש

רבות נכתב על מחאת הערבים במדינת ישראל בעקבות גל הפשיעה הפוקד את יישוביהם. הציבור הערבי מפנה, ובצדק, אצבע מאשימה לממשלה, וגם למשטרה, שהפקירה אותו לחסדי חמולות הפשע המטילות אימה וגובות קורבנות רבים. המשטרה מצדה טוענת שהיא עושה מאמצים רבים, ומאשימה את הנהגת הציבור הערבי שאינה נרתמת לסייע למאבק.

האמת צריכה להיאמר מיד: שני הצדדים צודקים בטענותיהם. אכן, קשה לצפות מהממשלה הנוכחית שתעשה דבר מה בנדון, כאשר העומד בראשה, בנימין נתניהו, הוא ראשון המסיתים נגד הציבור הערבי, כפי שראינו במערכות הבחירות האחרונות. גם השר גלעד ארדן, המופקד על המשרד לביטחון הפנים, אינו קוטל קנים בכל הקשור למלאכת ההסתה נגד הציבור הערבי בישראל.

עם זאת, גם ההנהגה הפוליטית הערבית ממשיכה לבוסס בבוץ הסיסמאות הפופוליסטיות, שחושפות את המעמד הסכיזופרני שהיא מייעדת לציבור הערבי. מצד אחד, נשמעת דרישה מן המשטרה להיכנס ליישובים הערביים ולפעול נגד חמולות הפשע, מצד אחר, רבים באותה הנהגה מתנגדים להקמת תחנות משטרה באותם יישובים, וכן גם לגיוסם של אזרחים ערבים למשטרה.

הגיעה העת לפתור את הסתירה הזאת, אחת ולתמיד. לא מתקבל על הדעת, שאזרחים המבקשים שוויון אזרחי מלא לא ישתלבו בכל מערכות השלטון, בין השאר גם במערך המשטרה האזרחית, שתפקידה הוא השלטת סדר ברחובות, ומתן הגנה לכלל האזרחים, ללא הבדל.

אכן, לאורך השנים נוצרו משקעים קשים ביחסים בין האזרחים הערבים למשטרת ישראל. אך החובה המוטלת על הנהגה אחראית, הן של הציבור הערבי והן של המשטרה, היא להביא לשיקום האמון בין האזרח הערבי לבין המשטרה המופקדת על ביטחונו.

די להאזין לשיח בימים טרופים אלה של המערכה בין מערכות הבחירות, כדי לרדת לשורש הבעיה של החברה הערבית במדינת ישראל.

שנים על גבי שנים פוקד הציבור הערבי את הקלפיות ביום הבחירות, ושולח נציגים אל הכנסת, אך אלה תמיד נשארים מאחור, איש אינו כולל אותם בחישובי הקואליציות המתהוות. מה אמורים האזרחים הערבים לחשוב על כך? האם ישראל באמת ובתמים רואה בהם חלק אינטגרלי מהמדינה? אם מתבוננים בהתנהלות הפוליטית של כלל המפלגות היהודיות, התשובה על השאלה הזאת היא שלילית בהחלט: הנה, אף לא אחד מהטוענים לכתר השלטון אינו חושב לצרפם אליו, ולמרבה הפלא, גם רבים מהנציגים הערבים מדירים את עצמם מהשלטון.

החוויה המרכזית של המיעוט הערבי בישראל, מאז קום המדינה ועד עצם היום הזה, היא חוויית הנטישה הכפולה. אפשר להמשיל את מצבו של המיעוט הטרגי הזה למצבו של ילד שמשפחתו התפרקה: תחילה הוא ננטש על ידי החמולה — העולם הערבי מסביב, כולל ההנהגה הפלסטינית עצמה — ואחר כך הוא מוצא את עצמו ננטש גם על ידי הוריו המאמצים — קרי מדינת ישראל.

זה הרקע ליציאתה של החברה הערבית בישראל לתרבות רעה. זוהי חברה נטושה, ללא אג'נדה וללא חלום שמאחד את חבריה. היא לא יודעת מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה. כל ההוויה שלה מסתכמת בישיבה על גדר, רגל פה רגל שם. המצב הסכיזופרני הזה דורש טיפול חירום, למען הדורות הבאים. החובה לתקן מוטלת הן על הנהגת הציבור הערבי והן על הנהגת הציבור היהודי, ויפה שעה קודם.
*
הארץ, 16.10.2019

For English, press here