אם בישראל יהיה רוב איסלאמי, היא תפסיק להיות יהודית ולא יעזור בית דין, גם אם הוא יהיה בית דין גבוה לעושק.

 

סלמאן מצאלחה ||

מנסור עבאס עומד על כתפי ענקים

קשה לחשוד בי באהדה כלשהי לפונדמנטליסטים איסלאמיים או דומיהם מכל גוני הקשת המונותאיסטית. נהפוך הוא, מעולם לא חסכתי מהם ביקורת, הן בעברית ולא פחות מכך בשפה הערבית. אני מציין זאת בעקבות המלחמה שהכריזו, ולא מהסיבות החברתיות המוצדקות, חברי הרשימה המשותפת וחסידיה נגד יו"ר רע"ם, ח"כ מנסור עבאס מהתנועה האיסלאמית (גילוי נאות: אנחנו שנינו מאותו הכפר, אך מעולם לא נפגשנו).

קצפם של חסידי המשותפת יצא על דברים שהשמיע עבאס ב"ועידת ישראל לעסקים", ובייחוד על הצהרתו כי "מדינת ישראל נולדה כמדינה יהודית, והיא תישאר ככה".

על החלק הראשון של המשפט הזה קשה לערער, יש כאן עובדה היסטורית. כך נולדה מדינת ישראל בהחלטת החלוקה שהתקבלה בעצרת הכללית של האו"ם. התגשמות החלק השני תלויה ברוב האתני והדתי, שכן הרוב האתני והדתי הוא שקובע את אופייה של המדינה, כל מדינה באשר היא, ולא חוק לאום כזה או אחר. אם בישראל יהיה רוב איסלאמי, היא תפסיק להיות יהודית ולא יעזור בית דין, גם אם הוא יהיה בית דין גבוה לעושק.

דברי עבאס בעניין יחסי הערבים והיהודים בתוך מדינת ישראל נוגעים למצב שבו הסכסוך בא לקצו ובישראל ממשיך להתקיים מיעוט ערבי. ואשר לסכסוך הישראלי־פלסטיני, מעיון בדברי ח"כים ערבים מתברר שדבריו של עבאס עולים בקנה אחד עם רוח הדברים שיצאו מפיהם מאז ימי מק"י העליזים עם הקמת מדינת ישראל ועד ימי חד"ש, בל"ד ושות' ברשימה המשותפת — שבה לא מפסיקים בימים אלו להלעיז על עבאס וחבריו.

אכן, ראוי לשוב ולהזכיר נשכחות לכל מי שמנסים להוליך שולל את דעת הקהל הערבית. הנה דברים שנשא בפריז מנהיג מק"י ח"כ תופיק טובי, בעצרת חגיגית ליום השנה הראשון לעצמאות ישראל: "בחוגגנו את הקמתה של מדינת ישראל, אנו חוגגים את ניצחון העיקרון של זכות ההגדרה העצמית לגבי העם היהודי בארץ ישראל" ("קול העם", 19.5.1949). לא זו אף זו: בנובמבר 1949, מעל בימת הכנסת, הבטיח ח"כ טובי לשומעיו שחבריו נכונים להילחם בכל אויבי ישראל: "אנו נילחם לעצמאותה ולריבונותה של מדינת ישראל… הוכחנו זאת בעבר ונוכיח פעם נוספת בעתיד, שנילחם בכל כוחנו ומסירותנו למען עצמאותה, ביטחונה וריבונותה של מדינת ישראל" ("קול העם", 22.11.1949).

צריך לציין שכך היתה עמדת הקומוניסטים עד מלחמת ששת הימים: "היינו ועודנו תומכים בזכותו של עם ישראל להגן על מולדתו". הדברים הללו לא יצאו מפיו של פוליטיקאי אירופי, אמריקאי או חסיד ציוני מארץ זרה אחרת. וכן הם לא יצאו מפיו של איזה מוכתר ערבי של מפא"י או חבר בתנועת החירות. אלה הם דברי המנהיג, הסופר הערבי אמיל חביבי ("אל־אתחאד", 21.1.1966).

דומה שהמלחמה שהכריזו כל המתיימרים להיות שמאל ערבי נגד עבאס נובעת מהעובדה, שהוא תפס את הנישה שהם היו אמורים לתפוס: "אנחנו צריכים לקדם גם את העניין שלנו וגם את העניין הליברלי־דמוקרטי, ולא להתבכיין", הצהיר מנהיג בל"ד עזמי בשארה כאשר היה ח"כ, והוסיף: "לא לבכות על כך שאנחנו קרועים בין הזהויות שלנו או שאנחנו נופלים בין הכיסאות, אלא להפך. לא לוותר ולא להתפתל. לדרוש שוויון אזרחי מלא. להיות, כערבים, חלק פעיל בדמוקרטיה הישראלית" ("הארץ", 25.11.2002).

אם כן, מתברר שעבאס, שמבקריו מנסים לדמות אותו לננס, עומד על כתפי "ענקים" שסללו לו את הדרך מאז קום המדינה להיות "חלק פעיל בדמוקרטיה הישראלית". הלא כן?
*
הארץ 5.1.2022

For Arabic, press here