בארץ ישראל־פלסטין חיים מיליוני בני אדם שלא הגדירו לעצמם את מהות הסכסוך הנמשך זה עשרות רבות של שנים.

סלמאן מצאלחה ||

אני קול צף

אקדים ואומר, שעד לרגע זה אני על תקן מה שמכונה קול צף. לא מפני שאיני יודע לפרטי פרטים איך המדינה צריכה להתנהל, אלא מפני שכל המפלגות הקיימות אינן ראויות, בלשון המעטה, לקולי.

אני קול צף, מפני שכל המפלגות שבעבר נתתי להן את קולי היו על תקן הרע במיעוטו. יש מי שסבורים שבבחירות מצביעים לרשימה שנראית גרועה פחות מכל השאר. אבל לא אחת קרה לי בעבר, שגם אם נראָה לי בהתחלה שמפלגה מסוימת היא הרע במיעוטו, עד מהרה התברר שה"מיעוטו" הזה היה רע מובנה, ובמרוצת הזמן הלך הרע הזה ותפח.

אני קול צף, מפני שכל המפלגות, בלי יוצא מן הכלל, המבקשות כיום את קולי, בורחות כמו מאש מדיון כבד משקל בשאלות הרות הגורל, תרתי משמע. אלו הן סוגיות שעומדות להשפיע על גורל כל אחד ואחת מיושבי הארץ המאובטחת הזאת.

ובכן, הנה השאלה המרכזית שהכל בורחים ממנה ושצריך להציב בראש סדר היום: מהי מהות הסכסוך בארץ הזאת? הזהו סכסוך לאומי? סכסוך דתי? סכסוך קהילתי? סכסוך שבטי, או שמא מדובר בסכסוך פרטי על על קניין ועל נדל"ן. הזהו סכסוך על זכויות אדם ואזרח, או שמא כל אלה הן עורבא פרח? מן ההגדרה המדויקת של מהות הפלוגתא אפשר לצאת לדרך ולחפש פתרון העונה על המאוויים של שני הצדדים.

אין טעם לחזור אל העבר, שכן בארץ הזאת יש עבר הרבה יותר מדי, עד כי אפשר לומר שמרוב עבר קשה לראות את העתיד. ולא עוד אלא שהעבר הזה רווי בדם, יזע ודמעות למכביר. בשל העבר הזה, יושבי הארץ הזאת, כולם בלא יוצא מן הכלל, עסוקים כל הזמן ביצירת תרבות של ימי זיכרון. אך לא לימי זיכרון זקוקים יושבי הארץ המאובטחת, אלא לימי שכחה.

בארץ ישראל־פלסטין חיים מיליוני בני אדם שלא הגדירו לעצמם את מהות הסכסוך הנמשך זה עשרות רבות של שנים.

בחוגים משיחיים, יהודיים ומוסלמיים כאחד, החזון הדתי גובר על החזון הלאומי. ארץ ישראל בעיני המשיחיים היהודים משולה לשבת, והיא גוברת על הלאומיות הציונית, קרי המדינה, ודוחה אותה. מן העבר השני, בעיני המשיחיים האיסלאמיסטים, פלסטין מן הים ועד הנהר היא הקדש מוסלמי שאין לוותר על שום שעל ממנה, ותפישה זו גוברת על הלאומיות הפלסטינית, קרי מדינה פלסטינית שתכיר במדינת ישראל שלצדה. החזון הדתי מפה ומשם אינו משאיר כל מקום לפשרה. מעצם מהותה הדת אינה מתפשרת. כזה ראה וקדש. לכן המשיחיים למיניהם מבטיחים לדורות הבאים מלחמת נצח. הם מבטיחים רק דם, הרס וחורבן.

אך גם המפלגות שטוענות שהן מייצגות את הלאומיות, הן הישראלית הן הפלסטינית, ורואות בסכסוך סכסוך לאומי, בורחות מהצגת קווים מנחים לפתרונו. כל מי שטוען שהסכסוך לאומי הוא, מוכרח להציג ביושר ובאומץ לב אינטלקטואלי את חזון הפתרון הלאומי שלו. פתרון לאומי דורש הפנמה של העיקרון הבסיסי והסכמה עליו: לשני העמים קשר עז אל חבלי הארץ הזאת. לכן הפתרון מוכרח להתבסס על חלוקת הארץ לשתי ישויות לאומיות, על כל המשתמע מזה. אין פתרון צודק לסכסוך הזה. כל מי שדורש צדק מוחלט, מנותק מהמציאות שנוצרה כאן בחלוף השנים. חמור מזה, הוא שוקע ומשקיע את יושבי הארץ הזאת בחזיונות שווא, המובילים אותם לחיים שמחוץ להיסטוריה.

ההיסטוריה אינה קופאת על שמריה, וכך גם הדמוגרפיה. הכשל בהבנת המציאות הלאומית גרם בעבר ויגרום בעתיד לאסונות רבים. זו תהיה מציאות שלא יגור בה זאב עם כבש, ולא יכתתו בה חרבות לאתים. הן הימין המשיחי ההזוי, הטוען לבעלות בלבדית על הארץ, והן השמאל הלא פחות משיחי ולא פחות הזוי, המבקש מדינה דו־לאומית, מובילים אותנו למצב בלקני בלי מוצא, למלחמות שבטים פראיות. צאו והביטו סביבכם. היהודים והערבים בארץ הזאת אינם שוויצרים, שוודים או נורווגים. כל המפלגות נוהגות כבנות יענה הטומנות את ראשן בחול ומסרבות להכיר במציאות.

מן הטעמים האלה אני קול צף. נראה שלהחלטה הסופית שלי אגיע ברגע האחרון, מאחורי הפרגוד של הקלפי.

הארץ, 7.9.2022