סלמאן מצאלחה ||

חזון אחרית

מִי שֶׁחוֹלֵם עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, לֹא קוֹרֵא
פַּרְשָׁנוּת בָּעִתּוֹן. אֶת חַיָּיו הוּא נָדַר 
לְהַשְׁבִּיחַ זַן פָּרָה אֲדֻמָּה, לֹא אָתוֹן.

הֵן חוֹזֶה אַחֲרִית לוֹ הֵשִׂיחַ. וְיָדוּעַ, כֹּה חָכָם
הַחוֹזֶה וְגָאוֹן. אוֹטוֹטוֹ עַל חֲמוֹר הוּא מֵגִיחַ
וְנוֹשֵׂא בְּשׂוֹרָתוֹ עַל כִּידוֹן.

בַּלֵּילוֹת הוּא שׁוֹקֵד לְהָרִיחַ לְבוֹנָה, וְרוֹקֵחַ
קְטוֹרָה לָאַרְמוֹן. רַעְיוֹן סַהֲרוּרִי שֶׁהִבְלִיחַ
בְּמוֹחָם שֶׁל אַנְשֵׁי הַמָּדוֹן.

תּוֹרָתוֹ מִן הַסְּנֶה, זֶה הַשִּׂיחַ שֶׁבָּעַר בְּמִדְבַּר
יְשִׁימוֹן. אֶת דַּעְתּוֹ אֵין עוֹד מִי שֶׁיַּסִּיחַ, יְנַגֵּב
מֵאַפּוֹ הֶחָרוֹן.

הֶעָבָר שֶׁאָצַר עַל בָּרִיחַ, כְּמוֹ נִצְרָה בְּיָדוֹ,
בְּהִכּוֹן. מְחַכֶּה לְאוֹתוֹת מִשָּׁלִיחַ, לְהַבְעִיר
מְדוּרָה בְּצִיּוֹן.

הוּא פּוֹרֵס לִכְבוֹדוֹ הַשָּׁטִיחַ, שֶׁנִּטְוָה מִרְסִיסֵי
זִכָּרוֹן. רְסִיסִים הַנּוֹשְׁרִים כְּמוֹ טִיחַ, שֶׁעֻרְבַּב
בְּדִמְעָה וְיָגוֹן.

לָעוֹמֵד בְּדַרְכּוֹ הוּא מַבְטִיחַ מוֹרָאוֹת לֹא חָזָה
הַדִּמְיוֹן. עֲצָמוֹת יְסַתֵּת כְּאָרִיחַ, וְרָאשִׁים
יְגַלְגֵּל בַּמִּדְרוֹן.

וְהַעִיר תְּכֻסֶּה בְּעַרְפִּיחַ, שֶׁנִּשָׂא עַל צְלִילֵי
פַּעֲמוֹן. יְבָבָה תִּשָּׁמַע מִצָּרִיחַ, הַדָּמִים
יִזְרְמוּ שִׁטָּפוֹן. 

וְתַבְשִׁיל הַשֵּׁדִים כְּבָר הִקְדִּיחַ. חֲסִידָיו מְסֻבִּים
בְּשָׂשׂוֹן. עַל הָאֵשׁ לֹא הָיָה פֹּה מַשְׁגִּיחַ, לֹא הָיָה
אַף צַדִּיק אַחֲרוֹן.

לֶהָבָה בַּמִּזְרָח עוֹד תָּגִיחַ, לֹא תּוֹתִיר מֵחַיִּים
זִכָּרוֹן. מִן הָאָרֶץ יִפָּקֵד שִׂיג וָשִׂיחַ; לַמֵּתִים
יִנָּתֵּן הַשִּׁלְטוֹן.

הֵן שָׁלוֹם עוֹלָמִי הוּא הִבְטִיחַ. זֶה יִהְיֶה רַק
מִמּוּשׁ הֶחָזוֹן, שֶׂנִּכְתַּב עַל חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ,
וְנֶחְתַּם בְּכַבְלֵי אַרְמָגֶדוֹן.
*