סלמאן מצאלחה ||

צעדת ירושלים

בְּלֶכְתּוֹ הָרְתוּמָה לַחֶבֶל הַמָּתוּחַ,
בֵּין הַנֶּפֶשׁ הָהוֹמָה לִתְהוֹם פְּעוּרָה
בְּשָׂפָה מִתְפַּיֶטֶת, הוּא לוֹמֵד לְהַלֵּךְ
עַל־בְּלִי־מַה כְּלוּלְיָן מֶטָפוֹרִי.  

בְּמִלִּים, כִּבְיכוֹל עַרְבִיּוֹת, שֶחֻבְּרוּ
לְשִׁלְטֵי רְחוֹבוֹת מוֹבִילִים לְחוֹמָה
קְדוּמָה, הוּא תּוֹפֵר לְעַצְמוֹ מִנְהָרָה
מְפֻתֶּלֶת. וּכְשֶכָּבִים הָאוֹרוֹת בִּשְׁכוּנָה
יְהוּדִית מִתְבַּדֶּלֶת, הוּא חוֹפֵן עוֹד
שׁוּרָה מִן הַשִּׁיר הַשָּׁבוּי בְּצִדּוֹ
הָאָפֵל שֶׁל הָאֹפֶל.  

בְּלֵילוֹת דּוּמִיָּה, בֵּין אוֹרָה לְאוֹרָה,
הוּא בּוֹחֵר לְהַחְתִּים בְּדַרְכּוֹ הַיְּשָׁרָה
אֶת רַגְלוֹ הַנִּדְרֶכֶת בֵּין גְּוִיָּה עֲלוּמָה
שֶׁרָצָה הַגּוֹרָל לְהַסְתִּיר מֵעֵינָיו,
לִגְוִיָּה רְקוּמָה עַל מָסַךְ הֶעָשָׁן
שֶׁיָּרַד עַל הָעִיר הַבּוֹעֶרֶת.

הוּא נוֹבֵר בִּכְתוֹבוֹת עֲתִיקוֹת
חֲקוּקוֹת עַל הַקִּיר הַדָּהוּי שֶׁנּוֹתַר
לְמַזְכֶּרֶת, וְאוֹתָן שָׁכְחוּ אֲבוֹתָיו
לְפַעֲנֵחַ.  הוּא חוֹלֵם לְהַשְאִיר,
לְגוּפָה רְדוּמָה בְּמַרְתֵּף נְדוּדָיו,
חֲלָלִים פְּעוּרִים לְמִשְׁמֶרֶת. לְחַפֵּשׂ, 

 בֵּין שְׂרִידֵי הֶעָבָר הֶחָבוּי בְּנִבְכֵי 

אֲדָמָה, צֶאֱצָאֵי אֲנָחוֹת שֶׁשָּׂרְדוּ 

מִשּׁוֹשֶׁלֶת בְּנֵי־דְּמָמָה.

*