סלמאן מצאלחה ||

ועל אלה הדברים

וְעַל אֵלֶּה הַדְּבָרִים
הַמְּדִינָה אוֹבֶדֶת:

עַל הָעָוֶל שֶׁהֵשִׁיתָה, עוֹד מִימֵי בְּרֵאשִׁית.
עֵת נוֹלְדָה מִן הַתֹּפֶת וְחָרְתָּה עַל דִּגְלָהּ:
״יְהוּדִית״. הִיא גָּזְלָה מִבָּנֶיהָ צוּף וְנֹפֶת
וְאָגְרָה נַפָּצִים בֶּחָבִית.

עַל נִדְרֵי מְיַסְּדִים לְקַיֵּם בָּהּ חֲזוֹנוֹת
נְבִיאִים. אֶחָד בַּפֶּה הֵם מָכְרוּ לָעוֹלָם
שֶׁצָּפָה בַּתִּינוֹק מֵרָחוֹק; אֶחָד בַּלֵּב
הֶעָרֵל, הֵם הִסְתִּירוּ מִכֻּלָּם: כָּל־נִדְרֵי
שֶׁהִתִּירוּ לְמִרְמַס הַיּוֹרְשִׁים - הֵם
חָמְסוּ, הֵם גָּזְלוּ, הֵם עָקְרוּ עַל הַדֶּרֶךְ
אֲנָשִׁים מִבָּתֵּיהֶם. הֵם כָּרְתּוּ עֵץ הַזַּיִת
הַנָּטוּעַ בִּשְׂדּוֹתֵיהֶם. סָרְרוּ, צָרְרוּ
אִמָּהוֹת וּבָנִים. וּבְכַנְפֵיהֶם, לֹא אַחַת,
גַּם נִמְצָא דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים.

עַל אָבוֹת שֶׁטָּרְחוּ, עַל שָׂרִים שֶׁסָּרְחוּ,
נִבְחָרִים שֶׁזָּנְחוּ דֶּרֶךְ אֶרֶץ וּפָשְׁעוּ לֹא
מְעַט. כָּךְ הִגַּעְנוּ עַד הֲלוֹם: עַם־הָאָרֶץ,
מִנָּבָל וְעַד בִּכְלַל, שֶׁפָּרָה בָּהּ וְרָבָה כָּאן
כַּחוֹל שֶׁהוֹלֵךְ וְנֶעֱרָם עַל שְׂפַת תְּהוֹם,
קָם לִמְשֹׁחַ מֵעָלֵינוּ, בַּמְּדִינָה הָאוֹבֶדֶת,
אֶת הַמֶּלֶךְ הַמֻּשְׁחָת  שֶׁיַּטֶּה בְּאַחַת
אֶת סִדְרֵי הַמִּשְׁפָט.