סלמאן מצאלחה
ארץ דווי
עַל אֶרֶץ דְּוַי הַלֵּב שׁוֹתֵת,
כְּמוֹ קֶסֶת דְּיוֹ
בַּגּוּף נִפְתַּחַת.
כֻּלָּנוּ כָּאן שְׁבוּיֵי הַחֵטְא,
מִדּוֹר לְדוֹר
צָרָה נִמְתַּחַת.
הַזְּמַן תָּפַח, וְזוֹהִי עֵת
לִתְפֹּר מִלִּים,
לוֹמַר בְּנַחַת:
אֶת אֶרֶץ דְּוַי עָבָר לוֹפֵת,
הֹוֶה בַּפַּח,
עָתִיד לַפַּחַת.
אוֹתָהּ טָוָה כִּכְלִי-שָׁרֵת,
הָאֵל אָבָה
בָּנָיו לָקַחַת;
אֶת בְּנֵי־חַוָּה בְּטֶרֶם עֵת
אֶל מִשְׁכָּבָם
בַּשְּׁאוֹל, מִתַּחַת
רִגְבֵי־עָפָר, מִנְחָה לָתֵת
לְאַשְׁמְדַאי
בְּאֵשׁ קוֹפַחַת.
בְּאֶרֶץ דְּוַי הַזְּמַן חוֹרֵת
קוֹלוֹת בְּאֶבֶן
מְטֻפַּחַת.
קִינָה רָפָה עוֹטֶפֶת אֶת
חֶלְקַת הַקֶּבֶר
הַתּוֹפַחַת.
שָׁבַק הַחַי, אָבָק הַמֵּת
הֵן לָנוּ יֵשׁ
פִּנָּה נִדַּחַת.
שְׁמוּרָה לָעַד בִּקְצֶה אֱמֶת
פִּנָּה קְטָנָה
וְכֹה מֻבְטַחַת.
תרבות וספרות, הארץ 9.8.2024