סלמאן מצאלחה

הילדה מעזה

הַיַּלְדָה מֵעַזָּה 
בּוֹנָה קִנֵּי צִפֳּרִים
מִנּוֹצוֹת הַיָּם. 
וְהָעוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה 
מַסְתִּיר בְּעֵינָיו מַחְרֹזֶת 
מֵעֲלֵי זִכָּרוֹן. 

בַּחֲלוֹף הָרְחוֹב 
מִתַּחַת לְצַעֲדֵי הַבַּר, 
אַגָּדוֹת בּוֹקְעוֹת בַּקִּנִּים. 
יְלָדִים מִתְרוֹצְצִים
בְּתוֹךְ צֶבַע הַדִּמְדוּמִים.
לוֹקְטִים אֶת הַקּוֹל הַחֲרִישִׁי
מֵחוֹלוֹת הַמִּדְבָּר. 

לְעֵת עֶרֶב, 
הַמַּחְרֹזֶת נִפְרֶמֶת מִן הָעֵינַיִם, 
מַרְטִיבָה אֶת דֶרֶך הַיָּם.
הַלַּיְלָה שׁוֹלֵחַ אֶת הַחִיּוּךְ
אֶל הַגָּלוּת. 
הַמְּשׁוֹרֵר,
אֶת נִשְׁמָתוֹ נוֹפֵחַ.


מתוך: ריש אלבחר (נוצות הים), הוצאת זמאן, ירושלים 1999

***

לערבית, לחץ כאן.
לאנגלית, לחץ כאן.
לצרפתית, לחץ כאן.
לגרמנית, לחץ כאן.