סלמאן מצאלחה || 

הקרב על העיר העתיקה

לא קשה לומר, כי האינתיפאדה הבאה תפרוץ במהרה בימינו. גם שם יש לה כבר: "אינתיפאדת אלקודס". חסד משמיים זומן לפלסטינים בבחירות האחרונות בישראל ונתניהו עלה לשלטון, וכך ניצבו הפלסטינים אל מול האמת הישראלית כפי שהיא. בגבעת הקפיטול הישראלית לא קיימת יותר אותה חבורה של פולטיקאים ומדינאים ממולחים שהיו מסוגלים למכור אפילו חול לסעודים, מים למצרים ובקלאווה לסורים. עכשיו ניצבת ההנהגה הפלסטינית מול האמת הפשוטה. ירצו, יאכלו אותה; לא ירצו, גם יאכלו אותה. וכשהפלסטינים יאכלו אותה, גם הישראלים יאכלו מרורים, שלא לדבר על המזרח-התיכון. כך הולכת ממשלת ישראל ותופסת לה נישה מאוד מסוכנת, ממשלה זו הפכה לפצצה מתקתקת, שחובה לנטרל אותה במהרה.


ערפאת וחבורת המושחתים שהתקבצה סביבו ניסו לעלות על רכבת אוסלו מחוסר ברירה. לא הדאגה לעניין ההמון היא אשר הדריכה את צעדיהם, כי אם דאגה לעניין השלטון. לשם כך היו מוכנים ללכת עד הצפון הקר כדי לזכות בפירורי שלטון מדומה. לשם קבלת הפירורים האלה הם זנחו את הזכויות הפלסטיניות עלי אדמות. וכך הפכו המוכתר המעופף וחבורת המושחתים סביבו לנשיא ולמיניסטרים ללא מדינה.

נתניהו בא לשלטון על כנפי הפונדמנטליסטים הישראלים, וזה שנתיים הם שולטים בכיפה והכיפה שולטת בישראל. לאט לאט, אבל בטוח, הולך הסכסוך ותופס את הנישה המתאימה. לא רק מלחמת שבטים מתנהלת כאן, אלא מלחמת דתות. באוסלו ניסו לשמור את הסכסוך במשבצת השבטית. סכסוך שבטי מסתיים בסולחה בדרך-כלל. ממשלת ישראל הנוכחית הופכת את הקערה ומחזירה את הסכסוך אל המשבצת הדתית. הסכסוך על ירושלים של מטה הופך לסכסוך על ירושלים של מעלה. כאן למעלה אין פתרון, ולכן הפיצוץ בשער.

לא קיים פלסטיני עלי אדמות, ולא ערבי עלי חולות, ולא מוסלמי עלי ארצות, שיחתום על נייר רשמי כלשהו על ויתור איזשהו בירושלים. כל חתימה מן הסוג הזה תהווה חתימה על פסק-דין מוות עצמי. אבו דיס איננה תחליף לירושלים, כפי שביילין מכר לאבו מאזן. ירושלים היא היא העיר העתיקה ותו לא. כל השכונות האחרות הן עוד שכונות כמו כל שכונה בעיר אחרת. המתחם של העיר העתיקה הוא הלב של כל העניין, ומי ששולט במקום הזה, שולט בירושלים.

למצרים אין עניין בירושלים, אף פעם לא היה להם, וקשה למצוא ולו התייחסות רצינית אחת לשאלת ירושלים בקרב מנהיגים מצרים. למלך חוסיין יש עניין בירושלים, ולכן יש לו אינטרס שירושלים תישאר תחת שלטון ישראלי, דבר המבטיח לו מעמד מיוחד במקומות הקדושים, כפי שזה נוסח בהסכם השלום עם ירדן. הניסוחוים הירדניים מאוד זהירים. בירת פלסטין, הם מצהירים, תהיה "בירושלים", ולא "ירושלים", מילת היחס היא מאוד חשובה במדיניות הירדנית.

למלך מרוקו יש עניין בירושלים מתוקף מעמדו כיו"ר הקונגרס האיסלאמי, וגם כמי שרוצה מעמד דתי למלכות שלו. לסורים יש עניין בירושלים, כי היא עיר חשובה בדרום סוריה. ללבנונים יש עניין בירושלים, כי היא הערובה להקמת מדינה פלסטינית. ומדינה פלסטינית מבחינתם תהווה סיבה לגירוש כל הפליטים הפלסטינים מלבנון. זאת הסיבה שהם משאירים את העניין באשר לנסיגה ישראלית מלבנון עמום. נסיגה ישראלית, מבחינתם, איננה סוף פסוק. אחרי זה הם ידברו על החזרת הפליטים הפלסטינים לפלסטין.

לאיראנים יש עניין בירושלים, כי העיר, על כל מסגדיה, תמשיך לשפוך שמן על מדורת המהפכה האיסלאמית. לא רחוק היום שבו האייטולות יוציאו פסק הלכה הדורש לשנות את כיוון התפילה ממכה לירושלים. או אז לא יישאר שום משטר במזרח התיכון על כנו אם לא יקח חלק במאמץ להחזיר את ירושלים לריבונות מוסלמית.

על מנת שהמוסלמים ישכחו מירושלים, צריך לעשות צעד מאוד פשוט. תן למוסלמים שליטה בירושלים, והעיר תחזור להיות פדרציה כפרית מנמנמת עם כל חסידיה, מטורפיה ושאר יושביה.

***
המאמר פורסם ב"מעריב", ב-28 במאי 1998