סלמאן מצאלחה

ערבים היינו, עתה בני חורין

"אני גאה להיות מצרי ויכול להרים עכשיו את ראשי כמצרי" - כך אמרו צעירים מצרים לא אחת למצלמות במהלך שידורי המהפכה במצרים. לכן, ניתן לומר כי זוהי מהפכה למען מצרים ולמען הזהות המצרית.

מאז נסיגת הקולוניאליזם עומד העולם הערבי על שלוש רגליים חולות: האחת - משטרים דכאניים ומושחתים עד היסוד, השנייה - תנועות איסלאמיות שמתרפקות על עבר שאיננו עוד, ושלישית - תנועות לאומיות פאן-ערביות שחולמות על עתיד ערבי ורוד.

כל כך בלט השוני בין הסיסמאות בקהיר לבין רקיעות הרגליים בעולם הערבי. אנשי הסטטוס קוו - השליטים הדכאניים והמושחתים, דוגמת קדאפי והמלך הסעודי, תמכו בשלטונו של מובארק. האיסלאמיסטים, החל מהאייתולות באיראן וכלה בחמאס כאן - היססו תחילה ואפילו מנעו הפגנות תמיכה בעם המצרי המתקומם, ורק כעבור זמן ניסו לרכב על הגל. הפאן-ערבים שלפו מהבוידעם את תמונותיו של נאצר ועוד כהנה וכהנה שירי מליצה ושבח שאבד עליהם כלח.

בקהיר קראו לחופש, לדמוקרטיה, ללחם ולעבודה. לא קראו סיסמאות כמו "האיסלאם הוא הפתרון", היונקות מהאידיאולוגיה הדתית-פונדמנטליסטית מבית מדרשם של האחים המוסלמים. גם לא קראו סיסמאות שמקורן באידיאולוגיה הלאומית-פונדמנטליסטית מבית מדרשם של חסידי הפאן-ערביות. לא נשרפו דגלים אמריקאים. לא קראו נגד אמריקה ונגד המערב, ואף לא נגד ישראל. גם לא נשמעו קריאות בעד עיראק, לבנון, סודאן או פלסטין.

לא לפאן-איסלאמיות ולא לפאן-ערביות צהלה קהיר. פן אחר בלט בתוך ההמולה שם. רק סיסמה אחת - העם רוצה להפיל את השלטון - היתה מנוסחת בערבית תקנית שיכולה לחצות גבולות בין ערביים. כל שאר הסיסמאות היו כתובות בשפת המקום, בערבית ה"מצרית".

אחד המרכיבים המרכזיים ביצירת זהות מצרית נפרדת הוא שימת דגש על הדיאלקט המצרי. דור הפייסבוק שחולל את המהפכה הוא הדור אשר בשנים האחרונות פונה יותר ויותר אל מצרים פנימה, אל הזהות המצרית. ביטוי בולט לכך אפשר לראות במוצר מצרי חדש: הדור המצרי החדש יצר בוויקיפדיה את דף "השפה המצרית", המשמש כדף נפרד מדף השפה הערבית התקנית הקיימת. הדור הזה מדגיש את ה"מצרית" כשפה נפרדת שעומדת בפני עצמה בין שאר שפות העולם. בכך הוא מדגיש שייכות לאומית מצרית באמצעות הדיאלקט המקומי, וזונח את המגמה הפאן-ערבית המיוצגת בערבית התקנית.

המגמה המצרית שמציבה את מצרים והזהות המצרית בראש מעייניה עומדת בניגוד לתפישות האחים המוסלמים, נושאי האג'נדה הגלובלית שבזה ללאומיות. הבוז למצריות בא לידי ביטוי בדבריו הבוטים של מהדי עאכף, המדריך הרוחני הקודם של האחים המוסלמים. בראיון שהעניק לפני כמה שנים, אמר לאחר שהמראיין הדגיש בפניו את השייכות המצרית, "טוז פי מצר ואבו מצר", ובעברית: "אני מצפצף על מצרים ועל האבא של מצרים".

המגמה המצרית הצעירה עומדת גם בניגוד לאג'נדה הלאומית הפאן-ערבית שמתרפקת על דמותו של נאצר ועל משטרי דיכוי שבטיים, דוגמת המשטר הסורי שמוכר השכם והערב סיסמאות לאומיות ריקות מתוכן.

הצעירים המצרים בעטו בשלוש הרגליים החולות של העולם הערבי. אלו הן הרגליים שכשלו בנשיאת עול הגוף השמן דמוגרפית והחולה חברתית. במהפכת הצעירים המצרית אפשר להצביע על סממנים לצמיחתה של רגל רביעית חדשה, רגל אזרחית בריאה יותר.

האם יש בכוחה של רגל זו לעמוד איתן, לחולל שינוי ולשאת את הגוף? קשה לדעת ברגע זה איך יתפתחו העניינים. אם ידעו הצעירים לעמוד על המשמר ויקימו גוף פוליטי שישא את קולם, ייתכן שרגל זו תוכל להתחזק, להשתרש ואף לשמש השראה לצעירים ערבים במדינות אחרות. אם כי במדינות אחרות עלול ההרכב השבטי, האתני והדתי להיות מכשול גדול וקשה, ואולי אף בלתי עביר, בפני רצון הצעירים שם ליצור זהות-על אזרחית מעל ראשי השבטים, העדות והדתות.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 18 בפברואר 2011

***
For Arabic on the same topic, press here

______________