בעזרת השם

סלמאן מצאלחה

בעזרת השם

לאחר ימים של הפגנות סוערות נגד השלטון הופיע בנו של העריץ הלובי בטלויזיה והזהיר כי "אם יימשכו ההפגנות יישפכו נהרות של דם".

אין להתפלא על האיום בנהרות של דם. שכן, הכל נמצא אי-שם בשם הבן ובשם האב. שפך הדם המובטח ל"עם" הלובי הוא אך צפוי מן האיש ששמו הוא "סיף אל-אסלאם", ובעברית: חרב האסלאם. ואולי יש בשם רמז ל"דרכי הנועם ונתיבות השלום" של האסלאם ושל החרב שחברו יחדיו בשמו של קדאפי ג'וניור. גם השם "קדאפי" עצמו ראוי להתייחסות ועל כך בהמשך.

כאשר בוחרים ההורים שם לילד הם כולאים אותו בתוך תבנית רבת משמעות שקבעו הם עבורו, ובכך הם קבעו למעשה את הצפיות ממנו. כל הווייתו של הילד קשורה קשר הדוק לתבנית השם שבתוכו הוא נכלא. לשם, אם כן, השפעה כבירה על מהלך התפתחותו, על תפיסותיו ועל התנהגותו בהמשך דרכו בחיים בתוך החברה הסובבת.

על הרקע הזה, בין השאר, אפשר להבין את מעלליו של עריץ עיראק שרדה שנים רבות בעמו ובסביבתו. סדאם היה כלוא בתוך תבנית שמו. כל מעשיו נכתבו בשם שנתנו לו הוריו. האם הדבר מפתיע שהוראת השם "סדאם" בערבית היא תוקפן? ובכן, גורלו של הילד סדאם נחרץ מן היום שבו הוריו החליטו להדביק לו את התוקפנות כשם נרדף לזהותו ולהווייתו בתוך חברה כוחנית ושבטית.

ישנן חברות אחרות שנותנות את שם האבא לילד. כזה הוא הסיפור על ג'ורג' בוש הבן. סדאם לא היה קשור למתקפת הטרור על מגדלי התאומים. רוב רובם של הטרוריסטים היו סעודים ולא עיראקים. למרות זאת, ג'ורג' בוש הבן, שנכלא בתוך שם אביו, גדל גם הוא אל תוך נשיאות ארה"ב עם דחף עז לגמור את המלאכה שג'ורג' בוש האב לא סיים במלחמת עיראק הראשונה.

עוד מימי קדם יוחסה חשיבות רבה לשם שמעניקים לתינוק בהיוולדו. לעתים אלוהים, בכבודו ובעצמו, מתערב ומשנה את שמו של אדם על-פי היעוד שנקבע לו מלמעלה. כזה היה סיפור הברית בין אלוהים לבין אברהם וזרעו: "ולא ייקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב-המון גויים נתתיך." (בראשית יז, ה').

אף אם שמות בני האדם אינם חושפים דברים וודאיים על נושאיהם, מן הראוי לשים אליהם לב, כי החשש קיים וראוי בכל זאת להישמר. הגמרא מספרת על רבי מאיר שהיה בודק שמות האנשים ללמוד מהם על מעשיהם. וזאת בשונה מרבי יהודה ורבי יוסי שלא היו מפשפשים בשמות עד אשר למדו את הדבר על בשרם. ומעשה שהיה כך היה: יום שבת אחד נטו שלושתם ללון בפונדק. מששמעו את שמו של בעל הפונדק, "כידור" היה שמו, אמר רבי מאיר כי רשע האיש, שנאמר "כי דור תהפוכות המה" (דברים לב, כ'), ולכן לא הפקיד את כספו בידי כידור. לא כך עשו רבי יהודה ורבי יוסי. משיצאה השבת ביקשו אלה לקחת את כספם בחזרה, אך הפונדקאי התכחש להם באומרו: לא היו דברים מעולם. לבסוף הם הצליחו להוציא את כספם מאישתו של הפונדקאי בתחבולה. משנודע לפונדקאי על מעשה אישתו הוא רצחה תחת זאת.

ומה באשר לשם קדאפי? ובכן, נהרות הדם שהבטיח קדאפי הבן חרותים ככתובת על מצח הבן ועל מצח האב. שכן, השם קדאפי מתייחס לשם שבטו של העריץ הלובי, "קדאף אל-דם" שמו, כלומר: שופך הדם.

מרגע שילד נולד אל תוך חברה שמעניקה לו שם "תוקפן" או שמתייחסת לאבות שבטיים שופכי דם, דומה כי גורלו של הילד נגזר. הילד אינו אשם, כי הוריו - והחברה בכלל - כלאו אותו בתוך השם הרע.
*
_______________