כל המדינות באזור הן מדינות מלאכותיות שנוצרו עם חלוקת השלל העותמאני בין מיסטר סייקס למסייה פיקו. מדינות אלה מעולם לא הצליחו ליצור זהות אזרחית חוצה שבטים ועדות, והן תמיד התנהלו בצלו של העבר המשוסע, הטעון והמדמם…

סלמאן מצאלחה || 

בורות אמריקאית

המערב, בהנהגת ארה״ב, חושף שוב ושוב את הבורות המוחלטת שלו בנוגע לאזור הזה של העולם. חוסר ההבנה הזה קשור, בין השאר, למשהו עמוק יותר בחוויה ובהוויה האמריקאיות. המשהו הזה הוא גם סוד ההצלחה הגדולה של ארה״ב ומה שאיפשר לה להפוך למעצמה. בשונה מהאזור שלנו, למשל, ארה"ב היא מעצמה ללא עבר, וזהו אחד הגורמים המרכזיים לעוצמתה. שכן במקומות שבהם יש כל כך הרבה עבר, כמו המזרח התיכון, קשה לראות את העתיד. המזרח הזה משול לאדם שעיניו מקובעות באחורי ראשו והוא לעולם לא יכול להביט ולראות קדימה. הוא יצעד תמיד אחורה, משום שרק שם הוא רואה את דרכו. רק שם הוא רואה את עתידו.

לעומת זאת, רק במקום נטול עבר כמו ארה״ב יכול לקום אמריקאי ממוצא יפני, פרופ׳ פרנסיס פוקויאמה, ולטעון בעקבות התפוררות בריה״מ והגוש הקומוניסטי, שהנה, ההיסטוריה באה אל קצה עם ניצחונו של החזון הליברלי־הדמוקרטי והשתלטותו על העולם. צחוק הגורל הוא שלא הספיק לעבור אפילו עשור אחד מאז שפורסמו עיקרי החלום באספמיה הזה, וארה"ב חוותה — ב–11 בספטמבר — את נחת זרועה של ההיסטוריה מתוצרת המזרח הזה.

טריליוני הדולרים שהוצאו על המלחמה בטרור, כיבוש אפגניסטאן ועיראק, והמאמצים להנחיל את החזון הדמוקרטי לעולם הערבי והמוסלמים — כל אלה יורדים לטמיון כעת, עם השתלטות הארגון הסוני דאע״ש על שטחים נרחבים בעיראק. המערב, בהנהגת ארה״ב, עומד נדהם לנוכח קריסתו המהירה של הצבא העיראקי, שמומן ואומן על ידי ארה״ב, ואינו מבין מדוע יחידות שלמות נוטשות את בסיסיהן ואת הערים שבהן הן מוצבות ונמלטות מפני קומץ לוחמים סונים נחושים. ואולם אין להתפלא על הקריסה הצבאית הזאת, שכן היו דברים מעולם, והם אירעו רק לפני עשור אחד, כאשר הצבא ה"עיראקי" הגדול קרס באופן טוטלי עם הפלישה האמריקאית לעיראק. גם אז פשטו קציניו וחייליו את מדיהם ונפוצו לכל עבר.

ובכן, כאז כן היום. כדי להבין את מה שמתחולל בעיראק צריך להפנים עובדה אחת פשוטה: הצבא העיראקי, הן הישן שנשלט על ידי סדאם והן החדש הממומן על ידי ארה״ב, מעולם לא היה מה שאפשר לכנות ״צבא העם העיראקי״. כל זאת מן הטעם הפשוט, שאין עם עיראקי כזה. שכן, כל המדינות באזור הן מדינות מלאכותיות שנוצרו עם חלוקת השלל העותמאני בין מיסטר סייקס למסייה פיקו. מדינות אלה מעולם לא הצליחו ליצור זהות אזרחית חוצה שבטים ועדות, והן תמיד התנהלו בצלו של העבר המשוסע, הטעון והמדמם.

כולם זוכרים כיצד בשנות ה–70 של המאה שעברה, עם פרוץ מלחמת ה״אזרחים״ בלבנון, התפרק צבא לבנון למרכיביו העדתיים. וזה כשלוש שנים צופה העולם בצבא ה"עם הסורי״ כביכול, הטובח במאות אלפים מתושבי סוריה ומפיץ מיליוני סורים לכל עבר. ללמדנו שהשימוש במונח ״עם״ בהקשרים של המדינות האלו הוא בגדר בדיחה.

האמת מצויה בדבריו של נורי אל־מאלכי, ראש ממשלת עיראק, שחשף באופן שאינו משתמע לשתי פנים את הזרם התת־קרקעי הדליק של ההיסטוריה במלחמת ה״אזרחים״ בארם נהריים: ״אלה שרצחו את אל־חוסיין (בנו של עלי בן אבי טאלב, החליף הרביעי של מוחמד, שסביב דמותו נוצר הזרם השיעי), לא נעלמו. הם עדיין נמצאים עמנו. חסידי אל־חוסיין וחסידי יזיד (בנו של מייסד השושלת האומיית הסונית) עומדים שוב אלה מול אלה בעימות אכזרי ובלתי מתפשר. הדבר מלמדנו שהפשע נגד אל־חוסיין עדיין ממשיך להתבצע״. כך סיכם ראש ממשלת עיראק את הווייתה של המדינה הזאת, שהיא הוויית המזרח כולו, שאין בו כל חדש.

*

פורסם: דעות-הארץ, 18.06.2014

***

For English, press here

For Italian, press here