יום חמישי, 5 ביוני 2014

להבא עם טלאי צהוב בנתב"ג

הבאג של נתב״ג
יש לומר את הדברים בצורה חדה וחלקה: אין זכות קיום למדינה שבה אזרח כלשהו נמצא בחזקת חשוד תמידי מעצם היותו קיים בה ועל רקע השתייכותו האתנית…

סלמאן מצאלחה ||
להבא עם טלאי צהוב בנתב"ג

וושינגטון
רבים יסכימו עם עקרון־העל שלפיו מדינה, יהיה שמה אשר יהיה, המנהיגה משטר הפרדה גזעית בין אזרחיה, אין לה זכות קיום בעולם המתיימר להיות מוסרי. ישראל היא מדינה מן הסוג הרע הזה. מאז שעמדתי על דעתי, אני חווה שוב ושוב את הרוע הזה על בשרי. לא ידעתי שאני כזה, אבל פעם אחר פעם אני מגלה שעצם הקיום שלי הוא פצצה מתקתקת והוא מערער את ביטחונה של המעצמה האזורית ששמה ישראל.

רבות דווח בשנים האחרונות על היחס הברוטלי, פיסית ומוסרית, שלו זוכים האזרחים הערבים בנתב״ג. לאחרונה, בניסיון לעקוף את הביקורת הציבורית על התנהלות שירותי הביטחון בנתב״ג חכך הראש הציוני בדעתו והמציא לנו פטנטים. סיפרו לנו, כי מכונות שיקוף חדשות הוכנסו למקום וכי נרשם שיפור מה בנושא הכאוב. אולם כל הסיפורים על שיפורים, כביכול, שנרשמו בנתב״ג הם סיפורי סבתא. אל תאמינו למעשיות שבהן מנסים להלעיט אתכם. לא רק שההפרדה הגזעית עדיין חיה — היא ממשיכה לבעוט במלוא הרוע.

את הסיפור הבא לא המצאתי ממוחי הקודח. הבחור שקיבל את פני בנתב״ג כנראה שכח לרגע את ההוראות הסודיות של הממונים והתנהג כמו בן אדם. הוא עיין בדרכון הישראלי, היחיד שיש לי, שאל את השאלות המטומטמות הרגילות: איפה אתה גר, ארזת לבד, מישהו נתן לך משהו וכו׳. גם אני עניתי בפעם המי יודע כמה את התשובות הרגילות. הוא קשר מדבקה למזוודה ופלט "טיסה נעימה". חשבתי לתומי שאכן משהו זז בממלכת ישראל הרקובה. אבל המחשבה הזאת לא החזיקה מעמד זמן רב.

כעבור עשר דקות, ובעוד אני עומד בתור לדלפק חברת התעופה, ניגשו אלי לפתע בחור ובחורה ובפיהם שאלה נוספת: ״האם כתובת המגורים שמסרת היא בגבעה הצרפתית?״ לא, עניתי, והסברתי להם שזו שכונה ירושלמית אחרת. הם הינהנו בראשיהם הקטנים ונעלמו להם. לא עבר זמן רב והם הופיעו שוב, אך הפעם בלוויית תגבורת של גברתן שהתנהג כמו בכיר ביטחוני. הגברתן, אופיר שמו, לבטח חשב לעצמו שהנה נפל לידיו איזה ראש ארגון טרור ואולי הוא יזכה לחשוף אותו ולהתקדם בסולם הדרגות בעבודת הניג׳וס, מלאכת הקודש ה״יהודית־דמוקרטית״ מבית מדרשם של גזעני הציונות: ״כמה זמן אתה גר בירושלים, איפה גרת קודם ומאיפה אתה במקור?״ ועוד כהנה וכהנה תשאולים.

אופיר הוא איש ביטחון צעיר ושחרחר. אולי צאצא של מתגיירים מדרום חצי האי ערב, ואולי מהרי האטלס. אך דבר אחד היה ברור כשמש, צבעו השחור נראה מאוד מהוה, מרופט ומוכתם ברוע.

אני לא יודע מה חושב לו הקורא המצוי. הגיע הזמן לומר דברים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. כל מי שרוצה לגלגל עיניים לשמים, שיגלגל את עיניו לשמים. כל מי שרוצה להרים גבה, שירים כמה גבות שהוא רוצה. כל מי שרוצה לטעון שאני מגזים בתגובה שלי, מתבקש להביא את שלל הטיעונים שלו לבית המשפט של ההיסטוריה. יש לומר את הדברים בצורה חדה וחלקה: אין זכות קיום למדינה שבה אזרח כלשהו נמצא בחזקת חשוד תמידי מעצם היותו קיים בה ועל רקע השתייכותו האתנית. אין זכות קיום למדינה שמנסה להסתיר את משטר האפרטהייד שלה מאחורי אמצעים טכנולוגיים. הטכנולוגיה לא תוכל להסתיר לעד את הרוע הציוני. שכן, רוע המושתת על אידיאולוגיה יעלה בסופו של דבר על גדותיו, יפרוץ החוצה וינפץ את המסכה המכסה על פניהם של הגזענים.

על מנת שהדברים יהיו ברורים לכל אזרחי העולם הבאים בשערי נתב״ג, אני אגיע בפעם הבאה מצויד בטלאי צהוב כדי להציג את האמת על הבאג היהודי־הדמוקרטי בפני אזרחי העולם שעוברים בנתב״ג.
*
פורסם: דעות-הארץ, 05.06.2014

***
For English, press here


שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים