יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

לתפארת המזרח התיכון

לו הייתי ציני, הייתי מבקש להחיל את רוחו של חוק ועדות הקבלה על כלל האזורים בארץ. למשל, מן המפורסמות הוא שבגליל יש רוב ערבי... 

סלמאן מצאלחה || 
לתפארת המזרח התיכון


מאוד אוהבים כאן לדאוג למרקם החברתי־התרבותי. כל כך אוהבים, עד כי עיני הדואגים למיניהם טחו מראות מעבר לכיפת ה״מרזל״ שלהם. מתברר שהדאגה למרקם, הן השלטונית והן הציבורית, היא תמיד חד־כיוונית וחד־אתנית.

באחרונה נדחו בבג״ץ שתי עתירות. האחת נגעה ללימודי ליבה בבתי ספר חרדיים, והשנייה לוועדות קבלה ביישובים קהילתיים. לכאורה, מדובר בעתירות בעניינים שונים, אולם לשתיהן יסוד משותף: מגישיהן ביקשו מבג״ץ לחייב את המדינה לנהוג כמדינה מתוקנת. כלומר, לשבור מחסומים אתניים ותרבותיים, ולהביא לשוויון כלכלי ולכידות אזרחית בין כל חלקי האוכלוסייה. שופטי בג״ץ בחרו דווקא בדרך התקינות הפוליטית של ההמון, המבקשת להנציח את ההתבדלות בקרב הקהילות שמרכיבות את החברה הישראלית.

בנימוקים לדחיית העתירה נגד החוק הפוטר חרדים מלימודי ליבה כתב הנשיא אשר גרוניס: "מדובר בעתירה חריגה, שבה מבקש צד שלישי כי נחייב את המדינה לנהוג בפטרנליזם כלפי האחר". השופט הנכבד שכח, כנראה, שכל מהותה של ״מדינה״ היא פטרנליזם כלפי האזרח. מה עוד שהאזרח אינו ״אחר״ על פי תפישת המדינה. באותו הקשר, שוו בנפשכם מה היה קורה לו בתי הספר הערביים היו מבקשים לבטל את תוכנית הליבה המוכתבת להם, שלעתים היא ״יהודית וציונית״. אין ספק בלבי ששופטי בג״ץ היו מצדדים בעמדת המדינה, ומדגישים שתפקידה, וחובתה, לנהוג באותו ״פטרנליזם כלפי האחר״.

כאשר מדובר במרקם, הדברים הולכים ומתבהרים. בג״ץ לא ימהר, למשל, לתת סעד להתנגדות להרס המרקם החברתי־התרבותי במזרח ירושלים. המונח ״מרקם חברתי־תרבותי״ אינו חל כנראה על שכונת סילואן או על שייח ג׳ראח, מכיוון שה״מרקם האנושי״ הוא עניין ליהודים בלבד. שנאמר, ״אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויין אדם״.

זאת ועוד. לא מזמן דחה בג״ץ עתירה שביקשה סעד נגד חוק ועדות קבלה ליישובים קהילתיים. לפי חוק זה, הוועדה רשאית לסרב לקבל מועמד ליישוב משיקולים של אי התאמה ״לחיי חברה בקהילה״, או ״חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי־תרבותי של היישוב הקהילתי״. כדי לכסות על הערווה הגזענית במוחו הקודח של המחוקק הדואג למרקם, ציינו מנסחי החוק שחל איסור על פסילת מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, נטייה מינית וכו׳. בנימוקי דחיית העתירה נכתב: "בית המשפט במשאביו המוגבלים לא יעסוק בבירורן של טענות היפותטיות ותיאורטיות".

האומנם טענות היפותטיות ותיאורטיות? כל בר דעת יודע שהאפליה הקיימת בארץ היא פרקטיקה הנוהגת שנים רבות. הדברים צוינו גם בדברים שכתב שופט המיעוט, תרתי משמע, סלים ג׳ובראן: ״שיקול הדעת המופרז שניתן לוועדות הקבלה, על רקע הפרקטיקה רווית הניסיון שנצטברה, אינו מאפשר אלא לומר שהוא מעגן מציאות מפלה״.

לו הייתי ציני, הייתי מבקש להחיל את רוחו של חוק ועדות הקבלה על כלל האזורים בארץ. למשל, מן המפורסמות הוא שבגליל יש רוב ערבי. מכיוון שראשי היישובים הערביים שם דואגים למרקם התרבותי־החברתי של קהילתם, ודאי יבקשו להקים ועדות קבלה, ולדרוש מכל מי שמבקש להתגורר בגליל לעבור מבחני התאמה למרקם החברתי־התרבותי של רוב התושביו.

אם רוצים אפשר להחיל את רוח החוק על המזרח התיכון כולו. הלוא מדינת ישראל, כפי שהיא מתנהלת בימים אלה, אינה רצויה באזור משום שאינה מתאימה למרקם התרבותי־החברתי בו. שופטי בג״ץ מתבקשים לברר את הסוגיה הזאת לעומק. ובלי ציניות אפשר לומר, כי לאור האמור לעיל ישראל מצטרפת כחברה מן המניין למשפחת המשטרים האפלים של האזור. ברוכים הבאים למזרח התיכון.

פורסם: דעות-הארץ, 05.10.2014

***
For English, press here

שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים