לתפארת המזרח התיכון

לו הייתי ציני, הייתי מבקש להחיל את רוחו של חוק ועדות הקבלה על כלל האזורים בארץ. למשל, מן המפורסמות הוא שבגליל יש רוב ערבי... 

סלמאן מצאלחה || 
לתפארת המזרח התיכון


מאוד אוהבים כאן לדאוג למרקם החברתי־התרבותי. כל כך אוהבים, עד כי עיני הדואגים למיניהם טחו מראות מעבר לכיפת ה״מרזל״ שלהם. מתברר שהדאגה למרקם, הן השלטונית והן הציבורית, היא תמיד חד־כיוונית וחד־אתנית.

באחרונה נדחו בבג״ץ שתי עתירות. האחת נגעה ללימודי ליבה בבתי ספר חרדיים, והשנייה לוועדות קבלה ביישובים קהילתיים. לכאורה, מדובר בעתירות בעניינים שונים, אולם לשתיהן יסוד משותף: מגישיהן ביקשו מבג״ץ לחייב את המדינה לנהוג כמדינה מתוקנת. כלומר, לשבור מחסומים אתניים ותרבותיים, ולהביא לשוויון כלכלי ולכידות אזרחית בין כל חלקי האוכלוסייה. שופטי בג״ץ בחרו דווקא בדרך התקינות הפוליטית של ההמון, המבקשת להנציח את ההתבדלות בקרב הקהילות שמרכיבות את החברה הישראלית.

בנימוקים לדחיית העתירה נגד החוק הפוטר חרדים מלימודי ליבה כתב הנשיא אשר גרוניס: "מדובר בעתירה חריגה, שבה מבקש צד שלישי כי נחייב את המדינה לנהוג בפטרנליזם כלפי האחר". השופט הנכבד שכח, כנראה, שכל מהותה של ״מדינה״ היא פטרנליזם כלפי האזרח. מה עוד שהאזרח אינו ״אחר״ על פי תפישת המדינה. באותו הקשר, שוו בנפשכם מה היה קורה לו בתי הספר הערביים היו מבקשים לבטל את תוכנית הליבה המוכתבת להם, שלעתים היא ״יהודית וציונית״. אין ספק בלבי ששופטי בג״ץ היו מצדדים בעמדת המדינה, ומדגישים שתפקידה, וחובתה, לנהוג באותו ״פטרנליזם כלפי האחר״.

כאשר מדובר במרקם, הדברים הולכים ומתבהרים. בג״ץ לא ימהר, למשל, לתת סעד להתנגדות להרס המרקם החברתי־התרבותי במזרח ירושלים. המונח ״מרקם חברתי־תרבותי״ אינו חל כנראה על שכונת סילואן או על שייח ג׳ראח, מכיוון שה״מרקם האנושי״ הוא עניין ליהודים בלבד. שנאמר, ״אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויין אדם״.

זאת ועוד. לא מזמן דחה בג״ץ עתירה שביקשה סעד נגד חוק ועדות קבלה ליישובים קהילתיים. לפי חוק זה, הוועדה רשאית לסרב לקבל מועמד ליישוב משיקולים של אי התאמה ״לחיי חברה בקהילה״, או ״חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי־תרבותי של היישוב הקהילתי״. כדי לכסות על הערווה הגזענית במוחו הקודח של המחוקק הדואג למרקם, ציינו מנסחי החוק שחל איסור על פסילת מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, נטייה מינית וכו׳. בנימוקי דחיית העתירה נכתב: "בית המשפט במשאביו המוגבלים לא יעסוק בבירורן של טענות היפותטיות ותיאורטיות".

האומנם טענות היפותטיות ותיאורטיות? כל בר דעת יודע שהאפליה הקיימת בארץ היא פרקטיקה הנוהגת שנים רבות. הדברים צוינו גם בדברים שכתב שופט המיעוט, תרתי משמע, סלים ג׳ובראן: ״שיקול הדעת המופרז שניתן לוועדות הקבלה, על רקע הפרקטיקה רווית הניסיון שנצטברה, אינו מאפשר אלא לומר שהוא מעגן מציאות מפלה״.

לו הייתי ציני, הייתי מבקש להחיל את רוחו של חוק ועדות הקבלה על כלל האזורים בארץ. למשל, מן המפורסמות הוא שבגליל יש רוב ערבי. מכיוון שראשי היישובים הערביים שם דואגים למרקם התרבותי־החברתי של קהילתם, ודאי יבקשו להקים ועדות קבלה, ולדרוש מכל מי שמבקש להתגורר בגליל לעבור מבחני התאמה למרקם החברתי־התרבותי של רוב התושביו.

אם רוצים אפשר להחיל את רוח החוק על המזרח התיכון כולו. הלוא מדינת ישראל, כפי שהיא מתנהלת בימים אלה, אינה רצויה באזור משום שאינה מתאימה למרקם התרבותי־החברתי בו. שופטי בג״ץ מתבקשים לברר את הסוגיה הזאת לעומק. ובלי ציניות אפשר לומר, כי לאור האמור לעיל ישראל מצטרפת כחברה מן המניין למשפחת המשטרים האפלים של האזור. ברוכים הבאים למזרח התיכון.

פורסם: דעות-הארץ, 05.10.2014

***
For English, press here