שלום באספמיה


סלמאן מצאלחה ||

שלום באספמיה

האמיר פייסל עם חיים וייצמן - 1918

טועים כל הטוענים נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאין לו תוכנית מדינית. מאז שנבחר לראשות הממשלה בישראל הוא צועד בדרך שהתווה לו אביו. "הציונות מיסודה היא תנועה מערבית", אמר האבא, פרופ׳ בן־ציון נתניהו, בראיון לעיתון זה והוסיף: "זוהי תנועה אשר חיה על גבול המזרח, אך פניה תמיד למערב" ("הארץ", 18.9.1998). מאז שנבחר לעמוד בראשות הממשלה לא סטה הבן, בנימין, כהוא זה מתפישה זו.


אפשר לומר, כי בכל הקשור לשלום בין ישראל למדינות ערב יש לראש הממשלה משנה סדורה שאותה הפנים בבית אבא. "עלינו להבין", אמר עוד האבא נתניהו בראיון אחרון שנתן לערוץ 2 "שבינינו ובין הערבים יש ניגוד תרבותי עמוק". לא זו אף זו: "הארץ הזאת היא ארץ יהודית ולא ארץ לערבים. אין מקום פה לערבים, ולא יהיה", פסק פרופ׳ נתניהו בראיון.

אם כך הם פני הדברים בבית אבא, אזי השאלה המתבקשת היא, האם יש באמתחתו של הבן מספיק תעצומות נפש כדי להשתחרר מהלפיתה האידיאולוגית של האב, והאם יש לו בנוסף לכך מספיק כוחות להתנער מרוחות הקודש של בנט ודומיו המרחפות מעל הארץ?

הציונות אכן חיה על גבול המזרח ופניה למערב. אולם לא רק פנים היא מפנה, אלא היא תופשת את עצמה כחומה בצורה של המערב מול המזרח הפראי. "ישראל", אמר נתניהו בכנס ראשי מדינות שנערך באחרונה בבודפשט, "היא המדינה היחידה באזור שדואגת לאינטרסים של אירופה". הוא אף הדגיש שישראל מהווה "עמדת מבצר של ערכים אירופים באזור מאוד מאוד אפל".

כנראה, זו הסיבה לכך שראש הממשלה מצא באזור האפל את חבריו ואת בני בריתו "הנאורים". שכן, באחרונה הוא מפזר רמזים על הקשרים המתהדקים בין ישראל למדינות ערביות "נאורות", סעודיה למשל. על כך נאמר: אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה.

כך נכנס לשכונה האפלה משחק חדש. מאז שנבחר נשיא אמריקאי חדש הוטל למגרש המשחקים המזרח־תיכוני צעצוע חדש שנקרא "שלום אזורי". זוהי הטרמפולינה, תרתי משמע, שאותה הציב הנשיא האמריקאי באזור.

אל דאגה. שום דבר טוב לא יצמח מהמשחק המסוכן הזה. הניסיון של נתניהו להושיט זרועות לחיבוק אזורי עם המדינות הסוניות ה"מתונות" וה"נאורות" מעל ראשם של הפלסטינים הוא עוד תרגיל טיפוסי של האיש הזה. כל מה שהוא מחפש הוא להטיל שוב ושוב את האחריות על הצד הפלסטיני. גם את התרגילים האלה חשף אביו בראיון לערוץ 2: "בנימין לא תומך במדינה פלסטינית, אלא רק בתנאים שהערבים לא יקבלו לעולם. שמעתי זאת ממנו".

כך מתנהל ראש הממשלה לאורך כל הדרך. "הפלסטינים", חוזר נתניהו ומשנן "צריכים לעבור את מבחן השלום". במבחני השלום שאותם מציב נתניהו מובטח שהפלסטינים ייכשלו תמיד.

את הצעצוע החדש — "שלום אזורי" עוקף פלסטינים — כבר ניפץ לרסיסים זאב ז'בוטינסקי, מורו ורבו של נתניהו. אי אפשר לחשוד בנתניהו שאינו מודע לדבריו. בכל זאת, מן הראוי לשוב ולהזכיר אותם: "בעיני רבים נראית התוכנית כדלקמן מושכת־לב ביותר: יש לקבל הסכמה לציונות לא מערביי ארץ ישראל, מאחר שדבר זה בלתי אפשרי, אלא משאר חלקי העולם הערבי, בכלל זה סוריה, ארם נהריים, חג'אז, ואולי אף מצרים", כתב ז'בוטינסקי ב"על קיר הברזל". "אילו גם היה דבר זה אפשרי" הוסיף, ״הרי גם אז לא היה בכך כדי לשנות את המצב מיסודו: בארץ-ישראל גופא היה הלך רוחם של הערבים ביחס אלינו נשאר כמות שהוא", סיכם ז'בוטינסקי את הבעיה.

אכן, שלום אזורי עוקף פלסטינים הוא חלום באספמיה.
*

הארץ, 3 בדצמבר 2017
***
For Arabic, press here

Print Friendly and PDF

שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים