סלמאן מצאלחה ||

שלום באספמיה

האמיר פייסל עם חיים וייצמן - 1918

טועים כל הטוענים נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאין לו תוכנית מדינית. מאז שנבחר לראשות הממשלה בישראל הוא צועד בדרך שהתווה לו אביו. "הציונות מיסודה היא תנועה מערבית", אמר האבא, פרופ׳ בן־ציון נתניהו, בראיון לעיתון זה והוסיף: "זוהי תנועה אשר חיה על גבול המזרח, אך פניה תמיד למערב" ("הארץ", 18.9.1998). מאז שנבחר לעמוד בראשות הממשלה לא סטה הבן, בנימין, כהוא זה מתפישה זו.


אפשר לומר, כי בכל הקשור לשלום בין ישראל למדינות ערב יש לראש הממשלה משנה סדורה שאותה הפנים בבית אבא. "עלינו להבין", אמר עוד האבא נתניהו בראיון אחרון שנתן לערוץ 2 "שבינינו ובין הערבים יש ניגוד תרבותי עמוק". לא זו אף זו: "הארץ הזאת היא ארץ יהודית ולא ארץ לערבים. אין מקום פה לערבים, ולא יהיה", פסק פרופ׳ נתניהו בראיון.

אם כך הם פני הדברים בבית אבא, אזי השאלה המתבקשת היא, האם יש באמתחתו של הבן מספיק תעצומות נפש כדי להשתחרר מהלפיתה האידיאולוגית של האב, והאם יש לו בנוסף לכך מספיק כוחות להתנער מרוחות הקודש של בנט ודומיו המרחפות מעל הארץ?

הציונות אכן חיה על גבול המזרח ופניה למערב. אולם לא רק פנים היא מפנה, אלא היא תופשת את עצמה כחומה בצורה של המערב מול המזרח הפראי. "ישראל", אמר נתניהו בכנס ראשי מדינות שנערך באחרונה בבודפשט, "היא המדינה היחידה באזור שדואגת לאינטרסים של אירופה". הוא אף הדגיש שישראל מהווה "עמדת מבצר של ערכים אירופים באזור מאוד מאוד אפל".

כנראה, זו הסיבה לכך שראש הממשלה מצא באזור האפל את חבריו ואת בני בריתו "הנאורים". שכן, באחרונה הוא מפזר רמזים על הקשרים המתהדקים בין ישראל למדינות ערביות "נאורות", סעודיה למשל. על כך נאמר: אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה.

כך נכנס לשכונה האפלה משחק חדש. מאז שנבחר נשיא אמריקאי חדש הוטל למגרש המשחקים המזרח־תיכוני צעצוע חדש שנקרא "שלום אזורי". זוהי הטרמפולינה, תרתי משמע, שאותה הציב הנשיא האמריקאי באזור.

אל דאגה. שום דבר טוב לא יצמח מהמשחק המסוכן הזה. הניסיון של נתניהו להושיט זרועות לחיבוק אזורי עם המדינות הסוניות ה"מתונות" וה"נאורות" מעל ראשם של הפלסטינים הוא עוד תרגיל טיפוסי של האיש הזה. כל מה שהוא מחפש הוא להטיל שוב ושוב את האחריות על הצד הפלסטיני. גם את התרגילים האלה חשף אביו בראיון לערוץ 2: "בנימין לא תומך במדינה פלסטינית, אלא רק בתנאים שהערבים לא יקבלו לעולם. שמעתי זאת ממנו".

כך מתנהל ראש הממשלה לאורך כל הדרך. "הפלסטינים", חוזר נתניהו ומשנן "צריכים לעבור את מבחן השלום". במבחני השלום שאותם מציב נתניהו מובטח שהפלסטינים ייכשלו תמיד.

את הצעצוע החדש — "שלום אזורי" עוקף פלסטינים — כבר ניפץ לרסיסים זאב ז'בוטינסקי, מורו ורבו של נתניהו. אי אפשר לחשוד בנתניהו שאינו מודע לדבריו. בכל זאת, מן הראוי לשוב ולהזכיר אותם: "בעיני רבים נראית התוכנית כדלקמן מושכת־לב ביותר: יש לקבל הסכמה לציונות לא מערביי ארץ ישראל, מאחר שדבר זה בלתי אפשרי, אלא משאר חלקי העולם הערבי, בכלל זה סוריה, ארם נהריים, חג'אז, ואולי אף מצרים", כתב ז'בוטינסקי ב"על קיר הברזל". "אילו גם היה דבר זה אפשרי" הוסיף, ״הרי גם אז לא היה בכך כדי לשנות את המצב מיסודו: בארץ-ישראל גופא היה הלך רוחם של הערבים ביחס אלינו נשאר כמות שהוא", סיכם ז'בוטינסקי את הבעיה.

אכן, שלום אזורי עוקף פלסטינים הוא חלום באספמיה.
*

הארץ, 3 בדצמבר 2017
***
For Arabic, press here