כל הטוענים לכתר מייחלים שהמצביעים הערבים יוציאו להם את הערמונים מהאש, ויגישו להם את ראשות הממשלה על מגש של גוש חוסם

 

סלמאן מצאלחה

תחפשו אותי!

הערבים ש"נעו בכמויות" בבחירות הקודמות, אליבא דראש המסיתים המכהן כראש ממשלת ישראל, הגיעו ל–13 ח"כים. הרשימה המשותפת היתה אז סוג של כחול לבן ערבי — רשימה שכללה איסלאמיסטים ביגמיסטים, לאומנים, קומוניסטים, ליברלים ואנרכיסטים.

כל הסימנים מעידים שבבחירות הנוכחיות הערבים לא ינועו בכמויות. מסקר פנימי שהוזמן על ידי חד"ש־תע"ל עולה כי שיעור ההצבעה בקרב הציבור הערבי צפוי לרדת ב–19% לעומת הבחירות הקודמות. הדבר מצביע על מיאוס הולך וגובר בקרב האזרחים הערבים מהמערכת הפוליטית הישראלית, המתנהלת תוך כדי הדרה מובנית של המפלגות הערביות. אבל המיאוס של הערבים מהמערכת הוא גם מהמפלגות הערביות, שנחשפו בקלונן במחלוקות על פירורי רוטציה בין מרכיבי הרשימה המשותפת.

מהסקרים האחרונים עולה כי רשימת רע"מ־בל"ד מתנדנדת סביב אחוז החסימה, אך גם אם שתי הרשימות יעברו אותו, הסקרים נותנים לשתי הרשימות יחד 11–12 ח"כים. כלומר, שתי הרשימות לא יגיעו למספר המנדטים מהבחירות הקודמות. טעות לחשוב שעלייה בשיעור ההצבעה בקרב הערבים יכולה לשנות זאת, כי גם אם יצביעו יותר, הקולות יתפזרו בין כל המפלגות ואין ערובה לכך שתוספת הקולות תלך למפלגות הערביות דווקא.

אולי זוהי הסיבה לכך שמאז ומתמיד הבחירות לכנסת מעוררות בחברה הערבית פחות עניין מאשר הבחירות לרשויות המקומיות. שם יש לקול החמולתי, השבטי והעדתי השפעה גדולה, שכן הרשות המקומית היא מהמעסיקים הגדולים בסקטור הערבי, ויש לה השפעה ניכרת על חיי היומיום. גם אם הערבים "ינועו בכמויות" ויצביעו למפלגות הערביות, ואלה יגיעו ל–15 ואף 20 ח"כים, זה לא ישנה כהוא זה את מצב העניינים הפוליטי בישראל.

אמנם המסית הראשי מרחוב בלפור לא יחזור על "הערבים נעים בכמויות", אבל הוא כבר מצא אפיק הסתה קליט אחר: "ביבי או טיבי". מבחינת החישובים המתמטיים שהוא מנסה להחדיר לתודעת השבט היהודי, הרי הוא צודק. תוצאות הבחירות והגושים שייווצרו אחרי הבחירות מראים שאין דרך להחליף את שלטונו, אלא בתמיכה של ח"כים ערבים.

ומה עושה בני גנץ הטוען לכתר האלטרנטיבה? במקום לאמץ את דבריו של נשיא המדינה ראובן ריבלין ש"אין מצביעים סוג א' ומצביעים סוג ב'", הוא חוזר ומצהיר שהוא לא יישען על גוש חוסם של המפלגות הערביות, וכי "הליכוד יהיה שותף מלא בכל ממשלה".

המשמעות פשוטה מאוד: המצביעים הערבים נמצאים מחוץ למשחק הפוליטי, גם בעיני אלה שרוצים להחליף את השלטון. המקסימום שהערבים יכולים לשאוף אליו הוא מתן סיוע עקיף להקמת ממשלת "אחדות יהודית". הדבר מצביע על כך שהבעיה נמצאת במגרש היהודי ולא הערבי. כל הטוענים לכתר מייחלים שהמצביעים הערבים יוציאו להם את הערמונים מהאש, ויגישו להם את ראשות הממשלה על מגש של גוש חוסם. איש מהם אינו חושב שמגיע לאזרחים הערבים ליהנות מטעם הערמונים. אשר על כן, אומר לטוענים לכתר בעברית מדוברת: "תחפשו אותי"!
*
הארץ, 2.4.2019

For English, press here