יוזמה משותפת, האמנם?

 מדוע לא חתמתי על היוזמה הדמוקרטית המשותפת?

סלמאן מצאלחה ||

שוויון של ממש

לא אחת אני מתבקש לחתום על עצומה כזאת או אחרת. פעמים רבות גם נתקלתי ביוזמות שחרף הכוונות הטובות שהיו לעומדים מאחוריהן לא יכולתי לתמוך בהן. כזה הוא המקרה של "היוזמה הדמוקרטית המשותפת", אליה התייחסו פרופ' דוד הראל ות'אבת אבו ראס במאמר כאן ("הארץ", 18.3).

לפני שנה פנה אלי הראל כדי לספר לי על היוזמה ולבקש את תמיכתי וחתימתי על הצהרת היסוד. מכיוון שהנושא הוא בעל חשיבות ציבורית, אני רואה לנכון למסור את עיקרי התגובה ששלחתי לו:

ראשית, ברצוני לברך על הרצון לפעול למען שינוי חברתי, תרבותי ופוליטי בארצנו המשותפת. אכן, מוטלת על כולנו החובה לפעול להגשמת המטרות החשובות והראויות המפורטות בהצהרת היסוד של היוזמה. אך לאחר בחינה חוזרת ונשנית של הצהרה זו, עולות בי מספר תהיות.

מנסחי ההצהרה מדגישים, כי היוזמה הדמוקרטית המשותפת "תחתור לסיום הכיבוש ולהסכם שלום מלא, המושתת על הכרה הדדית בין ישראל לפלסטין כשתי מדינות עצמאיות וריבוניות לשני עמים, על בסיס גבולות 4 ביוני 1967". אך המונח "שני עמים" נותר סתום ולא מפורש. אם מדובר על "העם היהודי" מחד ועל "העם הפלסטיני" מאידך, הרי שהניסוח הנוכחי מנשל את האזרחים הערבים בישראל מזכויותיהם במולדתם. במלים אחרות, רוח הניסוח הנוכחי אינה שונה מהותית מרוח "חוק הלאום".

לו היה נכתב למשל: "שתי מדינות עצמאיות וריבוניות לשני עמים, הישראלי והפלסטיני", אזי אפשר להכיל את האזרחים הערבים במונח "העם הישראלי", ויהודים שיבחרו להישאר בגבולות המדינה הפלסטינית יהיו כלולים במונח "העם הפלסטיני".

אם בכל זאת רואים חשיבות בהדגשת הזכות של העם היהודי להגדרה עצמית, הרי שמן הדין להדגיש באותה הזדמנות שהאזרחים הערבים בגבולות מדינת ישראל יושבים על אדמתם, בארצם ובמולדתם. במלים אחרות, אני יושב בארצי ומולדתי, ולא קניתי לי אזרחות שוויונית כמהגר שהתאזרח או מסיבה אחרת כלשהי. לכן, לדעתי יש להדגיש שמדינת ישראל זו היא גם ארצם ומולדתם של הערבים במדינת ישראל.

ללא ספק ניכר בהצהרה הרצון הכן לצאת ביוזמה חדשה להקמת תנועה אזרחית שוויונית בישראל: "היוזמה תתבסס על שותפות שוויונית ומלאה של אזרחים יהודים וערבים". אולם שוויוניות זו בין יהודים לערבים אינה ניכרת בניסוח הפותח של הצהרת היסוד. בפסקה השנייה נכתב: "מזה 70 שנה אנו חיים על החרב, וזה למעלה מ–50 שנה ישראל היא מדינה כובשת, השולטת בעם הפלסטיני ושוללת את זכויותיו".

מן הניסוח הנ"ל מתברר, שהצהרה זו אינה שוויונית כלל וכלל. דומה שמנסחיה יוצאים מנקודת מבט שבטית יהודית ציונית ותו לא. כמובן שאין פסול בכך שאנשים ירצו לפעול בתוך הגבולות השבטיים שלהם. עם זאת, מי שמחפש שותפות שוויונית אמיתית בארץ המשותפת, חייב להשיל מעליו את הגלימה הצבועה בניסוחים שבטיים, ולעטות במקומה גלימה מסוג אחר, גלימה הצבועה בצבעים אזרחיים, שחוצה את גבולות הרקע הדתי והאתני.

ייתכן שההיסטוריה של מנסחי ההצהרה מתחילה לפני 70 שנה, והם חשים שהם חיים מאז על החרב. אולם אני, בהיותי אזרח ערבי במדינה, לא יכול להצהיר שאני חי על החרב זה 70 שנה. גם טעות היא לטעון שכיבוש פלסטין התחיל לפני 50 שנה. שתי האמירות האלה סותרות האחת את רעותה.

כמובן, ישנה חשיבות רבה לשיח השואף ליצירת שותפות אמיתית ושוויונית בארצנו המשותפת. לשם כך, צריך להקדיש תשומת לב לניסוחים ברורים ומדויקים, שאינם מותירים פתח לפרשנויות שנויות במחלוקת.

הארץ, 20.3.2019