ארכיון

 

סלמאן מצאלחה

קול צף

בֵּין שִבְרֵי יְלָדִים, בְּמַחֲנֶה שְׁכוּחַ-צֵל, שֶׁרֻכְּזוּ
בִּמְיֻחָד לִמְנוּחַת עוֹלָלִים, שָׁם מֵעֵבֶר לִגְדֵרוֹת
הַפְרָדָה, לְבֵין נִפְגְּעֵי חֲרָדָה שֶׁפָּסְעוּ בִּשְׂדֵרוֹת
מוּגָנוֹת אֶל מַרְכּוֹל שְׁכוּנָתִי, שֶׁהִכְרִיז עַל
מִבְצַע הוֹזָלוֹת עוֹנָתִי עַל דְּמָעוֹת יְשָׁנוֹת:
עַל כָּל מֵאָה שֶׁתִּתֵּן לַשָּׁכֵן, קַח לְךָ דִּמְעָה
חִנָּם,
*

בֵּין הַלֵּב שֶׁנֶּאֱטַם עַל הַלֵּב שֶׁנָּדַם, עַל
גּוֹרָל שֶׁנֶּחְתַּם בְּעִיֵּי חֲלוֹמוֹת בְּלִי שֵׁמוֹת,
לְבֵין עוֹד חֲבִילַת הַרְתָּעָה בִּמְחִיר מְצִיאָה,
שֶׁהַשַּׂר הַמֻּפְקָד עַל סִבְּסוּד מַטָּרוֹת
שׁוּב הִשִּׂיג,
*
בֵּין כָּל שְׁלַל צִבְעֵי הַדֶּגֶל וְכָל שְׁלַל צִבְעֵי
הַמֶּלֶל שֶׁנִּשְׁפַּךְ בְּצִדֵּי רְחוֹבוֹת בְּכָתֹם,
בְּאָדֹם, בְּלָבָן וְכָחֹל, לְבֵין דַּם יְלָדִים
שֶׁנִּמְרַח עַל רִגְבֵי אֲדָמָה פּוֹרִיָּה, כְּמוֹ
הַמָּוֶת, בַּמִּזְרָח,
*
בֵּין קִמְטֵי עֲנָנִים שֶׁנָּסוֹגוּ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁדָּהַר וְנִתַּק מִן הָאֹפֶק הַסּוֹרֵר וּמוֹרֶה,
הַגָּאוֹן, הָאַכְזָר וְנָדִיב, לְבֵין קוֹל הַדְּמָמָה
הָרוֹחֵף עַל קִבְרֵי בְּנֵי-הָאָרֶץ שֶׁצָּמְחוּ
לְתִפְאֶרֶת הַמּוֹלֶדֶת, יִשְׂרָאֵל-פָלַסְטִין,
מִסָּבִיב,
*
שׁוּב אֶשְׁלַח מֵעֵינַי אֶל חָצֵר אֲחוֹרִית
עוֹד מַבָּט מְשֻׁפְשָׁף, מְסֻכְסָךְ לְמִשְׁעִי,
אַחֲרוֹן. לִכְשֶׁיָּשׁוּב יְסַפֵּר לְלִבִּי, שֶׁנּוֹצֵר
כִּבְשׁוֹבַךְ נְשָׁמָה, מַעֲלָלָיו. זֶה הָעֵץ,
בְּצִלּוֹ שָׁם יָשַׁבְתָּ, כְּבָר פָּשַׁט אֶת
עָלָיו וְאֵינֶנּוּ עוֹד מִפְלָט שֶׁסָּכַךְ מִן
הַחֹם. זֶה הָרוּחַ, שֶׁשָּׁכַח לְהָבִיא עַל
הָאָרֶץ עֲנָנָיו, לֹא יָשׁוּב לְהָתֵל בְּחַבְלֵי
הַכְּבִיסָה שֶהוּכְנוּ בְּפִנַּת הַמִּרְפֶּסֶת
לְעֵת חֹרֶף שֶיָּבוֹא - נוּ, שֶיָּבוֹא כְּבָר! -
זֶה הָהָר, שֶׁשָּׁמַר זֶה שָׁנִים עַל אֲרֶשֶׁת
יְרֻקָּה, עַל רֹאשׁוֹ אֲבוּקָה מַצְהִיבָה,
בּוֹקְקָה וְגוֹסֶסֶת.
*
וְאִם כֵּן, מִי יִשָּׂא בְּרֹב עַם תְּפִלָּתוֹ שֶׁל
אָדָם עַד לְלֵב הַשָּׁמַיִם הֶעָרֵל? עַד מָתַי,
עַל הָרֹעַ הַצָּהֹב הַלָּזֶה, זְעָקָה שׁוֹקְקָה
וְנִכְמֶרֶת שֶׁבְּרֶחֶם אֲדָמָה עוֹד תַּבְלִיג?
*
וּבְכָל זֹאת, אִם תִּרְצוּ אַגָּדָה נְאוֹרָה,
אוֹר לַגּוֹיִים לְהַצִּיג, יֵשׁ אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ
אֶת שְׁרִירֵי הַשְּׁמָמָה, שֶׁלָּפְתוּ אֶת
הָאָרֶץ הַשְּׁחוּנָה, בִּמְחִי-יָד לְהָפִיג.
*
וְאִם כָּךְ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים. בְּצֵאתְכֶם
לְחַפֵּשׂ מִי יַצִּית מְדוּרָה הֲדוּרָה עַל
מְנַת לְהָאִיר אֶת הַשֶּׁטַח, הֶחָרֵב הַשָּׁדוּד,
לִמְחוֹל-שׁוֹדְדִים. רַק רִשְׁמוּ לִפְנֵיכֶם
עוֹד דָּבָר, עוֹד הֲגִיג. אוֹ חִרְתוּ,
כִּבְקִדּוּשׁ לְבָנָה, אֶת הַכְּתֹבֶת לְהַלָּן
עַל הַקִּיר:

רַק סַלְמָאן, שֶׁכּוֹרֶה בִּשְׁקִידָה
בְּשָׂפָה תָּנָכִית מְדֻבֶּרֶת עוֹד
קְבָרִים חֲדָשִׁים, הוּא הָאִישׁ
שֶׁמֵּבִין לַאֲשׁוּרָן, גַּם עַרְבִית
גַּם עִבְרִית.

כִּי סַלְמָאן, רַבּוֹתַי,

לֹא מְשׁוֹרֵר, מַנְהִיג.


פברואר 2009
*

פורסם: עיתון 77