סיסמת הפאן־ערביות לא הצליחה מעולם להביא לאיחוד בין שתי המדינות, שנשלטו על ידי הדוגלים באותה אידיאולוגיה, כביכול…

סלמאן מצאלחה ||

 כל הנכבות מתגמדות

עוד מראשית מה שמכונה ”האביב הערבי” הכריז נשיא סוריה בשאר אל־אסד מעל כל במה אפשרית, שסוריה איננה תוניסיה או מצרים. אסד צדק בהערכתו, כמובן. היא לא נבעה מהמחשבה שהעם הסורי אוהב אותו ולא יתקומם נגדו, בניגוד לעמים בשאר ה”רפובליקות” הערביות, אלא מהעובדה שהוא והסובבים אותו תיכננו מראש את תגובתם הרצחנית לכל גילוי של התקוממות.

המקרה הסורי אכן איננו המקרה של תוניסיה או מצרים, אלא הוא העתק מדויק של המקרה העיראקי. המשטר הסורי, בדומה למשטר של סדאם חוסיין בזמנו, נתון כולו בידי מפלגת הבעת, שרוממות הפאן־ערביות, ההתנגדות והאנטי אימפריאליזם במצעה, אבל הבדלנות השבטית והעדתית נשקפת מכל מעשיה. כידוע, סיסמת הפאן־ערביות לא הצליחה מעולם להביא לאיחוד בין שתי המדינות, שנשלטו על ידי הדוגלים באותה אידיאולוגיה, כביכול. נהפוך הוא, ברגע מסוים נחשפה היומרה שמאחורי הדיבורים על ההתנגדות לאימפריאליזם המערבי במלוא מערומיה. זה קרה כשאסד האב הצטרף לקואליציה ה”אימפריאליסטית” של בוש האב ואף שלח יחידות צבא למלחמה נגד סדאם והבעת העיראקי.

המקרה הסורי הוא העתק של המקרה העיראקי גם בשימוש בנשק כימי נגד אזרחים, וכן במבנה השלטון ובדרך פעולתו. סדאם, שחיסל את כל מי שעמד בדרכו, השתמש בפלטפורמה של מפלגת הבעת כדי להנציח דיקטטורה שבטית - תכריתית, ועדתית - סונית. הוא לא בחל בשום אמצעי להשגת מטרה זו. כך פועלת גם הבעת בסוריה, החל מאסד האב, המשך בבן וכלה ברוח השבט, שהורסת כל חלקה טובה במזרח הערבי.

מזה שנתיים וחצי טובח המשטר הסורי באזרחים המתקוממים נגדו. כל ה”נכּבּוֹת” מתגמדות מול הפשעים המבוצעים בסוריה. שר העבודה הפלסטיני, אחמד מג’דלאני, שביקר בסוריה, אמר לאחרונה לאתר החדשות הפלסטיני ”דוניא אל־ווטן”: ”המלחמה המתנהלת בסוריה הרסה את המדינה הסורית. הנכבה של הסורים גדולה יותר מהנכבה של הפלסטינים ב–48’”.

אינני יודע איזה סדר רוצה המערב להשליט באזור. דומה, כי גם הוא אינו יודע מה הוא רוצה. גם השמאל במקומותינו אינו מבחין בין ימינו לשמאלו בהקשר הסורי. נשגב מבינתי, כיצד השמאל הזה מתנגד להתערבות מערבית בסוריה ובאותה נשימה קורא לאותו מערב להתערב כאן כדי לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני. לא זו בלבד שעמדות מסוג זה נעדרות כל יושר אינטלקטואלי, אלא חמור מכך - הן מזיקות לאג’נדה החברתית והפוליטית שאותה מתיימר השמאל הזה להציג ולייצג.

אף שאסד הבן עלה לשלטון בפוטש שבטי - שתוכנן, תוזמר והונהג על ידי אסד האב - רבים תלו בו תקוות, בהיותו רופא שהתחנך במערב ואף מבין באינטרנט. אלא ששום דבר מן הדברים הטובים בתרבות הפוליטית המערבית לא דבק ברופא הצעיר, שהובהל על ידי אביו לרשת אותו. משלא קם אז נגד אביו - הכתובת של הכשל המוסרי שלו ושל משטרו היתה חקוקה על הקיר.

יש רגעים שבהם אדם לא יכול לעמוד בחיבוק ידיים. העולם צריך להתגייס כדי להפסיק את ההרג בסוריה. משטר הבעת השבטי־עדתי הרס את עיראק קודם לכן, ואותו משטר הורס את סוריה עכשיו. את המשטר הזה, על האידיאולוגיה השקרית שלו, ביחד עם האידיאולוגיה האיסלאמיסטית מנגד, צריך לזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה. ויפה שעה אחת קודם.
*
פורסם: דעות-הארץ,  08.09.2013


For English, press here