על שדים ובני דודים


אהה, סוף סוף נפל האסימון. איך אומרים בעברית? אין שמחה כשמחה לאיד. שכן, כל אזרח ערבי שטס לחו"ל חווה על בשרו, תרתי משמע, את נחת זרועה של הציונית הלבנה, שמעדיפה שמות עם סיומות כמו "סקי" ו"צקי", או "באום" ו"בלום".

סלמאן מצאלחה ||

על שדים ובני דודים



מאז ומעולם השדים מהתלים בבני האדם. שכן, תכונה מופלאה יש לשדים - חמקמקות. הם לובשים צורה ופושטים צורה, רואים ואינם נראים, במיוחד לעיוורי צבעים. ואולם, השפעתם הרעה בולטת לעיני כל, חרף מאמציהם של אלה המעדיפים לטמון את ראשם בחול. כזה הוא, לעניות דעתי, גם השד העדתי.

כל הטוענים שהשד אינו קיים או שאינו נורא כל כך, צריכים לתת הסברים משכנעים לאותו חייל מצטיין, אסף עבודי שמו, שנפגש עם השד הזה בבריסל. החייל דיווח על ההשפלות שעבר בבידוק הביטחוני של אל על בדרכו מתחרות שבה ייצג את ישראל. אביו יודע לשים את האצבע על סיבת ההשפלה - שם המשפחה "עבודי".

אהה, סוף סוף נפל האסימון. איך אומרים בעברית? אין שמחה כשמחה לאיד. שכן, כל אזרח ערבי שטס לחו"ל חווה על בשרו, תרתי משמע, את נחת זרועה של הציונית הלבנה, שמעדיפה שמות עם סיומות כמו "סקי" ו"צקי", או "באום" ו"בלום".

לאחרונה, מיהרה התקשורת להטיח באריה דרעי, שהדביק לליכוד-ביתנו את התווית "רוסים ולבנים", שהוא מוציא את השד העדתי מהבקבוק. שכחו כולם, כי השד החמקמק תמיד היה קיים, וכי יש לו משכן קבוע בשטח ההפקר החברתי, התרבותי והלאומי, שמפריד בין מזרח למערב.

הנה ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים מפרסמת בשנת 1928 קול קורא לבני עדות המזרח בארץ, שבו היא מדגישה "כמה גדול הצורך של קיום מוסד שיארגן את הספרדים בתור חטיבה לאומית אחת..." ("דואר היום", 25.11.1928).

היחס המתנשא של הציונות הלבנה לעדות המזרח מקבל ביטוי בתזכיר שהוגש לצירי הקונגרס הציוני הי"ז: "כמובן שלפעמים הובעו טענות בלתי מבוססות מצד מנהיגי ביתנו הלאומי. הם אמרו שיהודי המזרח אינם מסוגלים לנהל עבודות משרדיות במוסדותינו". א.ח. בן-נחום מדגיש בתזכיר, כי "היהדות הספרדית תוכל לשמש גורם רצוי כדי להגיע לאיחוד הדעות בין היהודים והערביאים, הקרובים להם קרבת גזע ולשון" ("הצפירה", 12.7.1931).

ובכן, כאשר דרעי אומר: "בואו אחי הספרדים, ניקח את גורלנו בידינו" (מול "הרוסים והלבנים"), הוא אינו ממציא את הגלגל העדתי מחדש. שכן השדים של היום הם צאצאי השדים של אתמול.

עוד ב-1951 קמה רשימה ספרדית עם אותם מסרים. מודעת הבחירות שפירסמה חושפת את אותם שדים: "ב'דבר' מיום 14.6.51 נתפרסמו הדברים הבאים: באסיפת מחנכים אקדמאים הפליט לפני ימים אחדים אחד הנואמים, התופס עמדה ציבורית חשובה, את המלים: 'הערבים שלנו - בני עדות המזרח'". עוד נכתב במודעה כי "באסיפת רופאות הזכירה אחת הנואמות בנוכחות נציגת עם זר: 'עלינו לירוא מפני השחורים', עוד מעט ו'נשחיר' כולנו". המודעה פונה לבוחרים: "בני עדות המזרח - 'השחורים'... בחרו בנציגים 'שחורים' שיגנו עליכם מפני המשמיצים והמקפחים, בחרו ברשימת בני עדות המזרח ס"צ" ("הד המזרח", 20.7.1951).

אם כן, עוד מימים ימימה השדים העדתיים משתוללים בשטח ההפקר המפריד בין ה"הבה נגילה" לבין ה"הבו נרגילה". ואם זהו מחול השדים המתחולל אצל בני הדודים, שוו בנפשכם את מחול הדבקה של השדים המתרוצצים בין יהודים לערבים.
*

פרסם: דעות-הארץ, 8 בינואר 2013

***
For English, press here


שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים