13 בנובמבר 2014

ב. מיכאל || בריוני הבית הפוסט־יהודי



ב. מיכאל || 
בריוני הבית הפוסט־יהוד

בתדהמה כעוסה מתייחסים יהודי ישראל אל עיקשות הפלסטינים למרוד בכובשיהם. אנחנו רותחים מזעם וסמוקים מעלבון כשערבי — יצור נחות מזֶרַע שִפְחָה ופִראֵי מִדְבָּר — מסרב להודות לאלוהיו על הזכות שהוענקה לו להירמס תחת מגפינו. שהוא מעז להרים קול, להרים אבן, להרים נשק, להרים נס־מרד. שהרי, כידוע, הזכות לעשות את כל אלה שמורה רק לנו. רק למי שנולד לאם הנכונה, או טופל בידי כוהני האל הנכון. כי זאת, רק זאת, הצלחנו ללמוד מהמיתוסים (המשוכתבים) של מרידותינו אנו בכובשים אכזרים.

וכך, כל פלסטיני — גם כשהוא תוקף את זרועות הכיבוש (ולא אזרחים) — לעולם ייחשב "מחבל". טרוריסט. רוצח המונים, המבקש להכחיד את העם היהודי. וגם כשאינו עושה זאת בכוח ובנשק, אלא רק במלל ובהעלאת דרישות מחוצפות לחירות ולהגדרה עצמית, גם אז לא ייחלץ מן המחנה הטרוריסטי. הוא רק ייעשה "מסית לאלימות", או מי שעוסק ב"טרור מדיני" (עוד תרומה הומוריסטית של ישראל למילון האוקסימורונים העולמי, לצד "יהודית־דמוקרטית", "כיבוש נאור" ו־"נפקד־נוכח").

אבל לא תמיד היינו כאלה. ידענו פעם ימים יפים יותר, ערכים נעלים יותר, ואפילו נבחרי־עם נאורים יותר. ערב קום המדינה וגם לאחר כינונה עסקו רבים וטובים, וגם טובים פחות, בניסיונות לנסח לישראל חוקה. עשרות הצעות נכתבו; חוקות כָּהָן, פאלק, עוזיאל, הרצוג, קלינגהופר, אקצין, רייכמן, רובינשטיין, בנדור, המכון לדמוקרטיה, ועוד ועוד.

גם שתי המפלגות הגדולות, מפא"י וחרות, הציעו הצעות. צבי ברנזון, לימים שופט בית המשפט העליון, ניסח את הצעת מפא"י. יוחנן בָּדֶר, איש האצ"ל וממקימי "תנועת החרות", ניסח את הצעת חרות.

למרבה הפליאה המובנת, מרבית החוקות "העתיקות" טובות בהרבה מהחוקות המאוחרות. כי הראשונות היו פרי מאמץ אמיתי לבנות חוקה ראויה. המאוחרות הן כבר פירות די בעייתיים של פשרות וקומבינות, ניסיונות לרבע מעגלים ולעגל פינות, לעקוף מכשולים ולרצות את כולם.

החוקות כולן נדונו למיתה משונה. ערכן רב כאיורים של תקופה, תבניות נוף לידתן וקלסתרונים של אישים, ערכים ועולמות רוחניים. אולם רק אחת מהן, זאת שגם עוסקת יותר מרוב האחרות בזכויות האדם והאזרח, נוגעת בנקודה שאין אקטואלית ממנה: זכות ההתקוממות, זכות ההתנגדות, חובת המרד. להלן סעיף 33 מתוך הפרק "הגנה על החופש" באותה חוקה:

1. זכאי אדם להתנגד בפועל לדיכוי ולעריצות, ולהתגונן, לפי הצורך, מפני כל התנקשות בלתי חוקית בחייו, בשלמות גופו, בכבודו או בקניינו.

 2. חיללה הרשות את זכויות האדם והאזרח, וגם הערובות החוקתיות חדלו למעשה מלהיות למגן לו, יהא המרד לזכות ולחובה לעם, ולכל חלק בקרב העם". 

את המלים הנחרצות הללו כתב בחוקתו ד"ר יוחנן בדר. איש הימין. "הטרוריסט" (בפי הכובש הבריטי). האדם שיצא מהמחתרת ולא שכח מאין בא. וזוכר בעבור מה, ואיך, ובמי הוא נלחם.

יקראו נא בריוני הבית הפוסט־יהודי ונושאי שם ז'בוטינסקי לשווא וטוקבֶּקָאֵי הבִּיבִים, וקוזאקי הגבעות, וסתם גזענים שאיבדו את צלם האדם — וילמדו: פעם היו פה בני אדם. גם בימין. לא עוד (כמעט...).

וממשיכי דרכו של האדמו"ר מקארתי מוזמנים להכריז גם על יוחנן בדר כעל פוסט־ציוני, לשגר אותו לעזה ולהודיע לו שהוא בוגד.
*
פורסם: הארץ, 13.11.2014

***
For English, press here


שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

הקש על התמונה לשליחת דוא״ל

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים