ב. מיכאל || השיר של אִיצִיק

ב. מיכאל || השיר של אִיצִיק

קוֹרְאִים אוֹתִי אִיצִיק וַאֲנִי יְהוּדִי,

כִּפָּה עַל הָרֹאשׁ, צִיצִיּוֹת על בִּגְדִּי,

מְרַמֶּה אֶת הַגּוֹיִים מַמָּשׁ בְּלִי חֶשְׁבּוֹן —

הֵם הֲרֵי כֹּה טִפְּשִׁים, וַאֲנִי כֹּה גָּאוֹן.

וְגַם אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים קְצָת אֶסְחַט,

לְמַעַן אֶקְנֶה עוֹד אֲוָז לְשַׁבָּת,

וּמָרָק שֶׁל בָּשָׂר, וְשֶׁמֶן כָּתִית —

וְהַכֹּל בִּכְסָפִים שֶׁל רִבִּית־דְּרִבִּית.

אַפִּי מְעֻקָּם, וְעֵינַי דֵּי חוּמוֹת –

וּבְכָל־זֹאת אֶגְנֹב פֹּה אֶת כָּל הַבָּנוֹת

אֶשְׁלַח אֶת כֻּלָּן לַעֲבֹד בָּרְחוֹב

עַד אֲשֶׁר מִשְׁפַּחְתָּן תְּשַׁלֵּם אֶת הַחוֹב.

וְיֶלֶד נוֹצְרִי לִי אֶחְטֹף לְמַצּוֹת —

הֲלֹא כָּךְ זֶה אֶצְלֵנוּ, שׁוֹמְרֵי הַמִּצְווֹת.

וּבַיַּיִן שֶׁלָּנוּ, זֶה הַמָּתוֹק –

אוֹסִיף לְתִבּוּל גַּם קְצָת דָּם שֶׁל תִּינוֹק.

אֲנִי לֹא רַק חֶלְאָה, כְּפוּי־טוֹבָה וְאַכְזָר —

אֲנִי גַּם הָעָם הַנִּבְחָר, הַמֻּבְחָר.

וּמִי שֶׁיָּעֵז לְהַגִּיד לִי לִשְׁתֹּק —

בְּסַכִּין מוֹהֲלִים יֵחָתֵךְ לוֹ הַשְּׁמוֹק.

זֶה הַשִּׁיר שֶׁכָּתַבְתִּי, אוֹתוֹ אֲנִי שָׁר,

לֹא פּוֹחֵד מֵאָדָם, לֹא חוֹשֵׁשׁ מִדָּבָר,

כִּי מַמָּשׁ לְצִדִּי עוֹמְדִים לְמִשְׁמָר —

אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם, וְאוֹרְבָּךְ הַשַּׂר.

(השיר נכתב, כמובן, אך ורק מתוך כאב נוקב ודאגה עמוקה

לגורלם של ציפורי השיר באיים המאלדיביים).

*

פורסם: הארץ, 27.11.2014