עיר אפרטהייד

לשפוך את הערבים לעיר אחת?
כל המבקש לקיים את מצוות דתו, מתבקש לעשות זאת בשקט בביתו. המרחב הציבורי יהיה מרחב נטול דת, משותף לכל תושבי העיר ובלי סממנים דתיים או כפייה דתית כלשהי…

סלמאן מצאלחה || עיר אפרטהייד

לא מזמן נתבשרנו שלא סתם התיישבות חדשה, אלא עיר ואם בישראל עתידה לקום בגליל, ״עבור האוכלוסייה הערבית״, כפי שמספרים בתקשורת. מתכנני העיר, כך נאמר, רואים בהקמתה תיקון עיוותים הנמשכים עשרות שנים ומכנים זאת "תהליך של אפליה מתקנת".

האם צריך לשמוח? לכאורה, כן. סוף סוף, הנה צעדים חיוביים קורמים עור וגידים והם אמורים לתת קצת נחת לאזרחים הערבים. אולם במחשבה שנייה, העיר המתוכננת עלולה לחזור כבומרנג ולהכות דווקא בערבים. משום כך, כל מי שזכויות האזרח יקרות ללבו, חייב להתנגד להקמת העיר במתכונת המוצעת. 

אכן קיימת אפליה ממוסדת רבת שנים נגד האוכלוסייה הערבית, ומצוקת הדיור היא רק פן אחד שלה. אולם התוכנית המוצעת להקמת עיר ערבית איננה התשובה, שכן דווקא היא עלולה להעמיק את האפליה. יש דרכים אחרות לפתרון מצוקת הדיור ביישובים הערביים. ניתן לעשות זאת על ידי הכנת תוכניות מתאר, הרחבת שטחי השיפוט לאדמות מדינה שעליהן יוקמו שכונות עירוניות מטופחות עם רבי קומות, שיהיו פתוחות לכל האזרחים ללא הבדל דת, גזע וכו׳. 

צריך לזכור שלא רק האפליה של ממשלות ישראל מכשילה את הפיתוח ביישובים הערביים. יש גורמים מסייעים הקשורים לדרך התנהלותה של החברה הערבית עצמה. אחד הגורמים הוא המבנה העדתי והחמולתי שממנו החברה הערבית לא מצליחה להשתחרר. גורם אחר קשור לבעלות על הקרקע. הקרקע ביישובים הערביים היא בבעלות פרטית, והבנייה מתבצעת לרוב עד הסנטימטר האחרון של השטח, תוך עבירה על חוקי התכנון המחייבים שמירת מרחק מהרחוב. 

זוהי גם הסיבה לכך שאין גינות ציבוריות ביישובים הערביים, אין מדרכות להולכי רגל ואין מקומות חניה מוסדרים. התוצאה: יישובים שהם ערימות של בטון ואספלט. לכן, לא אחת מתפרסמות ידיעות על ילדים ערבים שנדרסים ביישוביהם, לעתים על ידי בני משפחה. 

מתכנני העיר הערבית מכנים את הצעד "מסר לאוכלוסייה הערבית שאין מקימים יישובים חדשים רק ליהודים אלא גם לערבים". ובכן, זוהי בדיוק הבעיה. דומה כי המתכננים מבקשים להעמיק ולהנציח את ההפרדה האתנית, הקיימת ממילא בארץ, במקום לעסוק בתכנון מושכל שיביא לסיומה. 

יש להתנגד להקמת עיר ערבית כזאת מטעמים עקרוניים. שכן, תחת הכותרת "עיר ערבית", התוכנית מבקשת למעשה, להרחיב את המושג "יישוב קהילתי" ולהחילו על יישוב עירוני. מכאן הדרך תהיה קצרה לדחיקת האזרחים הערבים מן הערים המכונות ״יהודיות״. זהו עוד צעד בדרך לאפרטהייד. במדינה מתוקנת לא מקימים עיר נפרדת לקהילה אתנית או דתית. במדינה מתוקנת מקימים ערים לכל האזרחים, בלי הבדל דת, מין וגזע. 

אם בכל זאת רוצים להקים עיר חדשה שתענה על צורכי הציבור, צריך לקבוע מראש בחוק שבשטח השיפוט שלה תיאסר בנייה של בתי תפילה מכל סוג. במקום בית כנסת תוקם ספרייה, במקום מסגד סינמטק, במקום כנסייה ייבנה בית ספר למוסיקה ובמקום ח׳לווה תיבנה אוניברסיטה. 

כל המבקש לקיים את מצוות דתו, מתבקש לעשות זאת בשקט בביתו. המרחב הציבורי יהיה מרחב נטול דת, משותף לכל תושבי העיר ובלי סממנים דתיים או כפייה דתית כלשהי. זו התוכנית בעידן המודרני לעיר סובלנית, רב תרבותית ונורמלית.

*
פורסם: הארץ, 5 בנובמבר 2014

***
For English, press here