בניגוד לעמדות אופורטוניסטיות, קיים בעדה הדרוזית שיח אלטרנטיבי, שמדגיש את חשיבותו של ניהול מאבק משותף של כלל האזרחים הנפגעים מהחוק.

אמל ג׳מאל ||

אסור למאבק הדרוזי להיות אופורטוניסטי

עלבונם של הדרוזים בעקבות חקיקת חוק הלאום מוצדק. מאבקם והקולות העיקריים העולים בקרבם כנגדו מעוררים חששות, שראוי להפנות אליהם תשומת לב לפני שיהיה מאוחר. 

הדרוזים בישראל הם בעלי דמיון פוליטי רב, למרות היותם קבוצה קטנה שאינה הומוגנית. לפי התפיסה הדתית האריסטוטלית הרווחת בקרבם, תופעות נשפטות על פי הפוטנציאל ההתפתחותי שלהן. מכאן, מדינת ישראל שייכת בפוטנציה גם להם. פוטנציאל זה מבוסס על ההבטחה של מגילת העצמאות, לשוויון אזרחי מלא מותנה בנאמנות. 

תפיסה זו הביאה אותם לאורך השנים לנכונות להקריב את חייהם וחיי יקיריהם בהגנה על ביטחון המדינה, גם במחיר עימות ישיר עם בני אומתם ועמם. הם הפנימו את האזרחות הישראלית והאמינו בלב שלם, שגם אם המדינה קיפחה אותם לאורך שנים, הרי שבסופו של יום היא מאפשרת להם חיים בכבוד ובביטחון קיומי העולים על אלו של כל הדרוזים בסביבה המזרח תיכונית. המדינה שיתפה פעולה עם טיפוח תפיסה זו, ותמיד הבטיחה שביום מן הימים הדרוזים יזכו בשוויון מלא בתמורה לתרומתם לביטחונה ונאמנותם לה. לכן, "האינתיפאדה" הדרוזית נגד חוק הלאום, הסותם את הגולל על חלום הישראליות, עומדת בניגוד להיגיון הפנימי שהוביל את הדרוזים. מדובר בשבר אמיתי ועמוק בשאיפותיהם, שהיוו הצדקה להתנהגות הנחשבת לבעייתית בסביבתם הערבית מאז 1948.

חוק הלאום יוצר הבדל מהותי בין מעמדם החוקי והפוליטי של הדרוזים לפני חקיקתו ולאחריה. החוק גודע את חלום המדינה הדמוקרטית העתידית, זו אשר ישרור בה שוויון אזרחי מלא, שימחיש שהתנהגותם בפרספקטיבה היסטורית היתה נכונה ואף משתלמת. זו הסיבה להתעקשות חלק גדול מהמנהיגות הדרוזית על ביטול החוק. התעקשות זו משמעה תביעה לאפשר את המשך החלום. חלום, שרבים מהצעירים ראו בו זרז ותירוץ למוכנותם להקריב עצמם למען המדינה.

על מנת שהחלום לא יתברר כאשליה כואבת ובכדי להבהיר שמאבקם של הדרוזים לא יכול להיות אופורטוניסטי, על אף הצורך בפרגמטיזם, חשוב להעלות מספר נקודות לקראת מפגן המחאה המתוכנן להתקיים בשבת הקרובה בתל אביב. כמו כן, חשוב להבחין בין מאבק אופורטוניסטי למאבק עקרוני נגד חוק הלאום, ולמנוע ניצול המאבק לקידום אינטרסים פוליטיים של כמה מנהיגים שאפתנים על גבה של העדה הדרוזית.

צריך להודות, שביטול החוק לא יפתור את בעיית השוויון במדינת ישראל. עוד לפני חקיקת החוק מצבם של הדרוזים לא היה שונה מהותית ממצבם של כלל האזרחים הערבים במדינה. לאור התנהגותן של כל ממשלות ישראל אל מול הדרוזים, לא בטוח שההבטחה העתידית לשוויון היתה מתממשת. לכן, מאבקם של הדרוזים לא יכול להצטמצם למאבק לביטול או לשינוי חוק הלאום; המאבק צריך להיות עמוק ומקיף יותר. הוא צריך להיות על אופייה של המדינה בכלל ועל משמעות האזרחות בה.

מצבם של הדרוזים מהווה המחשה ברורה לכל האוכלוסייה הלא-יהודית, שהנאמנות למדינה והשירות בצבאה אינם ערובה לשוויון, אלא השייכות הלאומית והתרבותית. אלה מהווים את המפתח המרכזי לעקרונות היסוד של מדינת ישראל ולמדיניותה מאז היווסדה.

בהתאם, האסטרטגיה שנוקטים מרבית המנהיגים בעדה הדרוזית, שממקדים את המאבק בעסקת החליפין שבין נאמנות עיוורת למדינה לבין שוויון אזרחי, מוטעית מיסודה. הראיה לכך היא בעובדה, שאת הקו הזה מובילים חברי כנסת דרוזים המשתייכים למפלגות שקידמו והצביעו בעד החוק.

הלחץ לפגוש את ראש הממשלה ולדרוש את שינוי החוק רק לאחר חקיקתו, על אף שמנהיגות זו היתה מודעת לתהליך החקיקה ולתוכן החוק, מצביעה על כשל מהותי בהתנהגותם, ומעלה חשד בכל הנוגע לכוונות של מובילי המאבק בחוק. הצטרפות ההנהגה הדתית וחלק מראשי המועצות המקומיות לאסטרטגיה זו היא לא רק קו אופורטוניסטי, אלא גם פאתטי. צמצום התביעות למישור הפרטיקולרי, המשתקף בשימוש התכוף בשירות הצבאי ובנאמנות העיוורת, משקף כשל ערכי ופוליטי כאחד. זוהי שפה המתאימה לחבורת שכירי חרב ולא לאזרחי מדינה המתיימרת להיות דמוקרטית.

ההתמקדות בשירות הצבאי יש בה היפוך גמור של משמעות האזרחות במדינה דמוקרטית. בדמוקרטיה, האזרחות היא מקור הזכויות, שלא יכולות להיות מותנות בחובות. חובות הן נגזרת של הזכויות, ולא להיפך. הדבר נכון במיוחד, כאשר החובות לא נקבעות על ידי כלל האזרחים, אלא חלקם בלבד. אזרחים לא יכולים להיות כפופים לריבונות שאיננה מבטאת את רצונם החופשי. הם לא יכולים להיות כפופים לחובות שאינם שותפים בקביעתן. האזרחות קודמת להיות אדם חייל או קצין. לא בכדי הצבא בדמוקרטיה כפוף לדרג המדיני, שאמור לבטא את רצון העם. העם הוא כלל האזרחים במדינה ולא חלקם בלבד. לכן, הפיכת הגיוס הצבאי למקור הזכויות מסתיר תפיסה מוטעית של הדמוקרטיה והאזרחות המהותית בה.

כך, תביעת הדרוזים לא צריכה להיעצר בהגנה על פריבילגיות פרטיקולריסטיות, אלא להתמקד בקידום משטר זכויות אוניברסלי לכלל אזרחי המדינה, שימנע הישנות של חקיקה פוגענית ומפלה בעתיד. הדגשת המעמד המיוחד של הדרוזים משקפת פוליטיקה של זהויות, בדיוק כמו זו העומדת ביסוד חוק הלאום. עמדה זו נשענת על סתירה לוגית, המרוקנת את מאבקם של הדרוזים מתוכן מהותי. הדאגה לאינטרסים שלהם בלבד, יש בה כדי להעניק למצדדי החוק לגיטימציה עקרונית, שמשמעה מתן מקום להעדיף פריבילגיות ייחודיות על חשבון עקרונות יסוד אזרחיים אוניברסליים.

משטר הפריבילגיות שהממשלה מקדמת בתחומים שונים, כולל במדיניות התכנון, התעסוקה והרווחה, יש בו כדי להחליש את עמדת הדרוזים ולהפוך את תביעתם למקח וממכר. אופורטוניזם דרוזי יאפשר לממשלה לענות בשיח אופורטוניסטי ולהציע פיתויים חומריים, שבמקום שיהיו חלק מחבילת זכויות יסודית של כל אזרח ואזרחית יהיו למעין מתנה של האדון לנתיניו הכנועים. כמו כן, יש בשיח כזה אישור עקרוני למדיניות ההפרד ומשול של הממשלה. אישור זה עלול להעמיק את הפערים והחשדנות בין הדרוזים לשאר האוכלוסייה הערבית במדינה. התניית הזכויות בחובת הנאמנות והשירות הצבאי הופכת את עקרון האזרחות המהותית על פיו.

נקודות אלה ורבות אחרות מחייבות את הדרוזים לשים לב שמאבקם ינוסח במושגים אזרחיים אוניברסליים, בכדי שלא יהפוך למאבק למען עסקה שתאפשר לחלק ממנהיגי העדה לכפר על כישלונם ולזכות בנקודות זכות בקרב תומכים פוטנציאלים.

בניגוד לעמדות אופורטוניסטיות, קיים בעדה הדרוזית שיח אלטרנטיבי, שמדגיש את חשיבותו של ניהול מאבק משותף של כלל האזרחים הנפגעים מהחוק. הניסיון של המנהיגות הפורמלית של העדה, כולל הח"כים המשתייכים אליה, להתעלם מקולות אלה מחליש את עמדתם.

העמדה של כל האזרחים הערבים כולל הדרוזים צריכה להיות, שחוק הלאום הוא חוק רע לא משום שהוא מתייחס לזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, אלא משום שבמדינה, המביאה זכות לגיטימית זו לידי ביטוי בחוק, הולכת ונוצרת חוקה ההופכת את האפליה של האזרחים הערבים לעקרון יסוד של השיטה. אם מגילת העצמאות השאירה אופק פתוח למאבק אזרחי לשוויון, גם אם מעוכב, חוק הלאום סוגר סופית פתח זה, וגוזר על כל אזרחי המדינה הלא-יהודים מעמד של נתינים נסבלים ותו לא. היתלות בחובת הנאמנות והשירות הצבאי לא תשנה את אופי שיטה פסולה זו. היא בסך הכל תוכיח את יעילותה ובכך תעמיק את האפליה ואת תרבות האדנות שהקואליציה הנוכחית מנסה לקדם.
*
הארץ

באותו עניין:
״חוק הלאום לפח הזבל״
״פייק דרוז״