מנהיג מק״י חותם על מגילת העצמאות

לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחת מאלה: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית...".

סלמאן מצאלחה ||

אין שמאל אנטי ציוני בישראל

לא יכול להתקיים שמאל אנטי־ציוני בקרב הציבור היהודי בישראל. משמעות קיומו של שמאל כזה היא שלילה עקרונית של הזכות להגדרה עצמית של הציבור היהודי בארץ, שכן עליית היהודים והתיישבותם כאן הן היסוד שעליו קמה מדינת ישראל. שלילת זכות זו לא נשמעה מעולם מפי מי שמכונים "שמאל אנטי־ציוני"; שמאל זה חזר והדגיש במשך שנים את הפטריוטיות הישראלית שלו.

ראוי להזכיר, שעל מגילת העצמאות חתם גם מאיר וילנר, מנהיג המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). לא אחת העלה וילנר על נס את תרומת הקומוניסטים, יהודים וערבים, לעצמאות ישראל בכך שהשתתפו במלחמה נגד "הכנופיות של קאוקג'י", כהגדרתו. מנהיגי מק"י אף קיימו חגיגות ליום העצמאות בשנים הראשונות של המדינה. זאת ועוד: במשך עשרות שנים היה הימנון "התקוה", חותם את ועידות מק"י.

אם כן, מהי מהות המדינה היהודית?

תשובה נמצאת בהרצאה שנשא פרופ׳ אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, ב–2012 באקדמיה הישראלית למדעים ("ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית"). מדינה יהודית, אמר, "היא מדינה שההיסטוריה שלה שלובה ושזורה בהיסטוריה של העם היהודי, ששפתה העיקרית היא עברית, ושעיקרי חגיה משקפים את תקומתה הלאומית... מדינה שהתיישבות היהודים בשדותיה, בעריה ובמושבותיה היא בראש דאגותיה... מדינה המטפחת תרבות יהודית, חינוך יהודי ואהבת העם היהודי... מדינה שערכיה שאובים ממסורתה הדתית, שהתנ"ך הוא הבסיסי שבספריה, ונביאי ישראל הם יסוד מוסריותה". פרופ׳ ברק מחבר באופן הדוק בין הלאומיות היהודית, כלומר הציונות, לבין היהדות כדת הנשענת על מורשת ישראל: "קיים קשר הדוק בין ההיבט הציוני להיבטה המורשתי, ולעתים קרובות יש חפיפה ביניהם".

דומה שחוק הלאום כמו הועתק מהרצאה זו של פרופ׳ ברק, אם כי בניכוי עקרון השוויון, שהוא הדגיש בדבריו: "משמצוי האדם בתוך הבית הלאומי שלנו, הוא זכאי לשוויון, תהא דתו ותהא לאומיותו אשר תהא".

האמת היא, שגם המפלגות המכונות "ערביות" וכלולות ברשימה המשותפת אינן אנטי־ציוניות, שכן השתתפותן בבחירות לכנסת היא בעצם הכרה בציונות שהקימה את המדינה וכוננה את הכנסת.

בספר החוקים של ישראל קיימים עוד חוקים הקשורים לנושא — חוק יסוד: הכנסת וחוק המפלגות. חוקים אלה מסייגים ומתנים תנאים לרישום של מפלגות המורשות להתמודד בבחירות. בחוק המפלגות נכתב: "לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחת מאלה: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית...". הדבר מלמד על דבר פשוט בתכלית: כל המפלגות המכונות "ערביות" היושבות בכנסת, אין במטרה ממטרותיהן או במעשיהן, לא במפורש ולא במשתמע, שלילה של קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. שאם לא כן, הן היו נפסלות מלהתמודד בבחירות.

סוגיה זו הובאה לא אחת לפתחו של בג"ץ. עתירות נגד פסילת מפלגות ערביות כמו בל"ד ורע"ם־תע"ל מלהתמודד בבחירות נדונו בבג"ץ. באי־כוח המפלגות הללו חזרו וטענו בפני השופטים, שאין במצעי המפלגות כל שלילה של זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית. כידוע, בג"ץ קיבל את טענות העותרים, ומפלגות אלה נבחרו לכנסת וחבריהן נשבעו אמונים בה.

אם כן, היכן הוא השמאל האנטי־ציוני בישראל?
*
הארץ, 27.08.2018