יגאל עמיר, שירה אז בגבו של ראש הממשלה, היה רק השליח של אותה רוח אידיאולוגית האופפת את הבית ברחוב בלפור בימים אלה. 

סלמאן מצאלחה ||

מיגאל עמיר עד מחאת הדרוזים

בכיכר העיר, שאליה נהרו במוצאי שבת עשרות אלפי אזרחים במפגן הזדהות עם מחאת הדרוזים נגד חוק הלאום, נולדה הישראליות החדשה. זוהי אותה כיכר מלכי ישראל, שבמוצאי שבת אחרת, ב–4 בנובמבר 1995, שינתה את שמה לכיכר רבין.

כל אלה השואפים לחיות במדינה שפויה ושוויונית צריכים להודות לעדה הדרוזית על כך שהיתה חוד החנית במחאה הציבורית נגד "חוק הלאום", והעלתה את הדיון בו ובהשלכותיו ההרסניות על סדר היום הכלל־ישראלי. הכנסת, שהצביעה בעד החוק הבזוי הזה שמפריד בין אזרחי המדינה על רקע של השתייכות אתנית, נתנה למעשה גושפנקה חוקתית לאותו מסע שיסוי ולאותה רוח גזענית, אשר הובילו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. יגאל עמיר, שירה אז בגבו של ראש הממשלה, היה רק השליח של אותה רוח אידיאולוגית האופפת את הבית ברחוב בלפור בימים אלה.

חשוב להזכיר, לאלה שמנסים לשכוח או להשכיח, כי ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, עמד בראש המסיתים נגד יצחק רבין. הרוע של הימים ההם הוא אותו רוע, המנשב מסעיפי חוק הלאום הנוכחי בזמן הזה. בימים ההם מלאה הארץ הסתה פרועה נגד ראש ממשלה, שגם אם בצעדים מדודים ובהיסוס מה, ניסה להביא לפיוס היסטורי עם הפלסטינים, ולהוביל את ישראל למקום שפוי יותר.

גם זאת יש להזכיר: ראשי הימין המשיחי, ובראש ובראשונה מלך מלכי המסיתים המכהן כיום כראש ממשלת ישראל, טענו נגד יצחק רבין, כי הוא אינו יכול לקבל החלטות "גורליות" מן הטעם הפשוט ש"אין לו רוב יהודי".

ממשלתו של רבין נסמכה אז על רוב שכלל גוש חוסם של מפלגות "ערביות". יצחק רבין לא נרתע מהאיומים של קנאי הימין. ימים ספורים לפני הרצח דיבר בערוץ הממלכתי בשאט נפש על ההסתה שלוחת הרסן נגד מדיניותו, והשתמש במונחים כמו "גזענות" ו"אפרטהייד".

רבין ניסה להרחיב, באמצעות הרוב הדמוקרטי בכנסת, את שטחי המחיה של ה"ישראליות", ולהכליל בה את האזרחים הערבים ואת נציגיהם בכנסת. הדבר היה לצנינים בעיני קנאי "השבט היהודי" — בהם רבנים ופוליטיקאים אופורטוניסטים ופופוליסטים — שיצאו למסע צלב של הסתה שבטית־יהודית.

בכך הם סללו את הדרך לאותו שליח מוסת, אשר קטע בשלוש יריות את חלום הישראליות השפויה. כבר אז סברתי — ואף כתבתי את הדברים במאמר שהתפרסם בנובמבר 95' תחת הכותרת "נפש ישראלי הומייה" — שזה היה "רצח על כבוד המשפחה". זה היה רצח על כבוד השבט היהודי.


חוק הלאום בנוסחו הנוכחי הוא המשך ישיר של אותה הסתה. הוא נועד להקדים את תרופת ה"אפרטהייד" מבית מדרשו של הימין הקנאי, ל"מכה הדמוגרפית" הנוצרת בין הירדן לים. זוהי עדות נוספת לכך שהממשלה הזאת, על כל מרכיביה ובהובלת בנימין נתניהו, לא מתכוונת לפעול לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

באמצעות החוק הנ"ל מבקש הימין המשיחי לסנדל כל ממשלה עתידית אחרת, שתצעד בדרך לפתרון הסכסוך. לא ירחק היום והימין הזה ייצא מחוריו האפלים ויזעק בכיכר העיר ש"אין לממשלה ולעומד בראשה רוב יהודי".

חוק הלאום הנקלה שהתקבל בימים אלה הוא, אם כן, חותמת חוקתית שאותה מטביע הימין היהודי הקנאי בהובלת ראש הממשלה וראש המסיתים, בנימין נתניהו, על כתב חנינה עתידי לרוצח יגאל עמיר. לכן יש למחוק אותו מספר החוקים, והאחריות לכך מונחת לפתחם של כל הישראלים כולם.
*
הארץ, 7 באוגוסט 2018

For English, press here
***

באותו עניין: ״נפש ישראלי הומייה״, אשר אהבת את יצחק, עורך ספרותי: זיסי סתוי, עורכת אחראית: עליזה ציגלר, משכל - הוצאה לאור, תל-אביב 1995.