סלמאן מצאלחה ||

מזרח תיכון חלש

מלך הטרור מת. יורשים לו יש בשפע באזור. הם יצוצו על רקע הכישלון המתמשך של העולם הערבי בהתמודדות עם המודרנה. זהו עולם שגדל על שינון סיפורים של עבר מפואר, אך כשהוא מביט סביבו הוא נדהם לגלות שהוא שוכן לו אי שם בתחתית הסולם. נקודת ההשקה בין העבר המדומיין לבין ההווה המנוון היא המקור הלא אכזב של הטרור.

כשאבק המבצע ישקע, ישובו הכל להתפלש באזור. משהו מעניין קורה בו. מצד אחד, מטוסי נאט"ו הורגים את בנו של קדאפי ונכדיו. הם נחלצו לעזור לעם הלובי, זאת הטענה בפי כל. מן הצד האחר של הים התיכון העולם ה"נאור" אינו נוקף אצבע לנוכח הטבח שמבצע אסד בבני עמו.

במה עדיף קדאפי מאסד, שהוא זוכה לטיפול אישי לוחץ ולהפעלת כוח מוחץ? האם זה משום שלוב היא החצר האחורית של אירופה ויש בה שפע נפט, ולעומתה בסוריה אין כמעט זהב שחור? הכזה הוא העולם הצבוע ה"נאור"?

קדאפי איננו דיקטטור גרוע יותר מאסד. ההבדל בין השניים הוא כהבדל בין דבר לכולרה. בהשוואה לשני עריצים ערבים אלה, חוסני מובארק, הנשיא המצרי המודח, ייחשב פציפיסט. האין זה עוד מקור לטרור?

ואולי יש כאן משהו אחר. בעשורים האחרונים למדו בעולם המערבי דבר וחצי דבר על הלכות החיים בעולם הערבי. העולם הזה, על כל צורות המשטרים שבו, נכשל כישלון חרוץ במבחן יצירת מדינת לאום ראויה לשמה. הכישלון ניבט מכל מסך. ההתקוממויות אינן מעידות על מזרח תיכון חדש העומד בפתח, כי אם על מזרח תיכון חלש. יותר ויותר בולטת העובדה, שיש רק שלוש מדינות לאום חזקות במזרח התיכון: איראן, טורקיה וישראל. המכנה המשותף של כל השלוש הוא, שאינן ערביות.

המערב למד על בשרו, כי האזור מתנהל על פי קודים אחרים. איראן המשיכה לבסס את מעמדה באמצעות האידיאולוגיה הדתית. הפלת סדאם חוסיין ניפצה לרסיסים את אשליית קיומה של "זהות עיראקית" מאחדת ונתנה זריקת עידוד לאיראן השועטת קדימה.

כך הגיעו במערב למסקנה, כי יש לחשוב על האזור חשיבה מחודשת ולכלכל את הצעדים בהתאם. עליית קרנו של האיסלאם השיעי בהנהגת איראן הצריכה מתן עידוד לאיסלאם הסוני, שיעמוד בפרץ מול איראן. המסקנה היתה פשוטה: מן העולם הערבי - שרובו סוני - לא תצמח כל ישועה לא לערב ולא למערב.

כך נסללה הדרך להתחזקות האיסלאם הסוני הטורקי. הדבר נעשה על ידי החלשת כוח הצבא הטורקי, שומר החוקה החילונית של אתא-טורק, ועל ידי הפניית עורף אירופית והצבת מכשולים בקבלת טורקיה לאיחוד.

רג'פ טייפ ארדואן ומפלגתו שמחו על התפקיד שנפל בחלקם למלא. שכן האיסלאמיסטים הטורקים חולמים על החזרת עטרה עותמנית ליושנה. סיסמת הדאגה לפלסטינים שימשה תמיד את המשטרים הערביים כאופיום להמונים הערביים הנדכאים. הטורקים למדו את השיטה. המשט הטורקי שיצא לעזה והמשט המתוכנן הם אמצעים להעלאת קרנה של טורקיה בעיני ההמון הערבי הסוני. וכל זאת כדי להציב את טורקיה כמשקל-נגד להשפעה האיראנית.

כך ניתן להבין מדוע בחר ברק אובמה לפנות אל העולם המוסלמי דרך טורקיה דווקא בנאומו הראשון. בימים אלה הוא מקפיד להתקשר לארדואן ולהביע בפניו את דאגתו לנוכח המתרחש בסוריה.

בסוף מארס נערכה באנקרה פגישה חשאית בין ראש הסי-איי-אי לבין מקבילו הטורקי. השניים דנו בעתיד המשטר הסורי, במצב בלוב, ביחסי ישראל-טורקיה, במצב בעיראק, אפגניסטאן ועוד כהנה וכהנה נושאים בעלי עניין משותף. ראש סוכנות הביון הטורקית נפגש עם אסד. גם ארדואן יצא לביקור בעיראק ודן במעמד הסונים שם. הוא נפגש עם המנהיג השיעי עלי סיסתאני ודן בהתקוממות בבחריין.

דומה שהעולם הגיע למסקנה, כי בעולם הערבי אין כל חדש. זהו עולם חלש וחסר תקנה. רק חשבון נפש ערבי ירחיק את האזור מהסכנה.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 6 במאי 2011

For English, press here
___________________