איפה רבין ואיפה גנץ -

כל עוד הדברים מתנהלים במגרש השבטי, האתני, הדתי, לא תצמח תקווה במקומותינו.

סלמאן מצאלחה ||

הבחירות בישראל כפסטיבל גזעני

ההיסטוריה, רבותי, חוזרת. אותו האיש שעמד בנובמבר 1995 על המרפסת בכיכר ציון והסית נגד ראש הממשלה יצחק רבין עומד בימים אלה על כל מרפסות הרשתות החברתיות הנקרות בדרכו כדי לחזור על אותה מנטרה. בימים ההם זעקו אנשי הימין בגרון ניחר, ובראשם אותו האיש, שאין לרבין רוב יהודי למימוש מדיניותו. וכל זאת מפני שממשלת רבין נשענה על רוב חוסם, שכלל חברי כנסת ערבים מהאופוזיציה.

דבר לא השתנה מאז. לאמיתו של דבר, המצב הלך והורע. האיש שעלה לשלטון בעקבות רצח רבין הפנים את הדרך לזכות לרוב בבחירות, ודומה שהוא לא מתכוון להחליף את הסוס הגזעני המנצח. הוא אולי לא יגיד "ערבים", כי הרי עדיין יש  זן מסוים של ערבים שמצביע לו בבחירות. לכן את סיסמת הקרב נגד הערבים הנוהרים הוא יחליף בחרוז המתבקש: או ביבי או טיבי.

בחברה גזענית, הרואה בכל ערבי "אחמד", הרי שח"כ טיבי, שגם שמו אחמד, מתאים לגזענים כמו כפפה ליד. זוהי יד המגואלת לא רק בגועל, אלא גם במועל. האיש הרע הזה, הלופת את צוואר ישראל עד חנק כבר שנים רבות ולא משאיר לה אוויר לנשימה, אינו מתכוון להפוך את עורו ולא את חברבורותיו הגזעניות.

ומה עושה האופוזיציה? ומה עושה בנימין האחר העומד בראשה ומתיימר להחליף את השלטון הרע? הוא נופל שוב ושוב לאותו בור גזעני שכורה לו בנימין הראשון, והוא ממהר להתנער מכל קשר וכל אפשרות לשיתוף פעולה עם ה"אחמדים" ה"לא־נחמדים" ברשימה המשותפת. לרבין, בשונה מאלה המתיימרים להחליף את בנימין נתניהו היום, היה האומץ המוסרי לקרוא לילד בשמו. רק ימים ספורים לפני הרצח בכיכר בתל אביב הוא אמר, שהדרישה ל"רוב יהודי" היא גזענית.

אלם מוסרי נופל בימים אלה על האופוזיציה הטוענת לכתר. שום אמירה בעלת ערך אזרחי ומוסרי לא נשמעת ברבים נגד מסע השיסוי הגזעני מבית מדרשו של נתניהו וחבר מרעיו.

במצב עניינים כזה, האם אפשר לנהל שיח אזרחי ישראלי אמיתי? התשובה לכך שלילית. הרי בני גנץ וחבורת הגנרלים והלפידים מסביבו לא ניחנו בחושים של מנהיגים זקופי קומה מבחינה מוסרית. המוסר היחיד שהם מכירים הוא סוג של דג, אולי. לכן הם ממלאים את פיהם מים לנוכח מופעי האימים של הגזענים.

לכן טועה גם גדעון לוי, הסבור כי הגדלת כוחה של הרשימה המשותפת תביא לשינוי כלשהו. "רק מפגן כוח גדול ומרשים של ערביי ישראל ישכנע את הישראלים, שאין להם ברירה אלא לשתף אתכם", כותב לוי ("הארץ", 13.2).

"רק מפגן כוח בבחירות יוכל לציונות", מוסיף לוי להטעות את קוראיו, היהודים והערבים. מפגן כוח בבחירות? נניח שהרשימה המשותפת תגיע ל–15 ואולי אף ל–20 מנדטים. כיצד תשנה תוצאה כזאת את המציאות הציונית הגזענית? תוצאה כזאת רק תחזק את הקריאה לממשלת אחדות לאומית, נטולת ערבים. צבי האוזר יישב עם ערבים? יועז הנדל ישתף ערבים? משה יעלון יישב עם ערבים? זאת עוד בדיחה גרועה מבית מדרשה של הציונות.

כל עוד הדברים מתנהלים במגרש השבטי, האתני, הדתי, לא תצמח תקווה במקומותינו. רק מפלגה ישראלית — לא יהודית ולא ערבית — שתציב בראש סדר העדיפויות את הפרדת הדת מהמדינה, שבראש מעייניה יהיה שוויון אזרחי, רק היא ראויה לקבל את קול הבוחר.

בצער רב וביגון קודר אפשר להודיע, שמפלגה כזאת עדיין איננה קיימת בישראל. לכן מה שהיה הוא מה שיהיה בעתיד הנראה לעין, ואף גרוע יותר.
*
הארץ, 20.2.2020

For English, press here