השיח האלים חשף לא רק את עומק ההתכחשות בחברה הערבית לעצם קיומה של קהילת להט"ב בתוכה, אלא גם את עומק הפער, שאינו אפשרי לגישור

סלמאן מצאלחה ||

אויבי המין האנושי

גן העדן באיסלאם מבטיח לספק לנכנסים בשעריו לא רק בתולות־נצח אלא גם את כל שאר "מאוויי הנפש", ובהם עֲלָמִים ונערי־נצח. במסורת המיוחסת לנביא מוחמד נמסר: "בגן עדן ישנו שוק שאינו משמש למסחר, אלא יש בו צורות — צלמים, דמויות — של נשים ושל גברים. אם גבר חושק להידמות לדמות כלשהי, יכול הוא להיכנס לדמות הזאת".

על רקע המסורת הזאת מבקש איש אחד באתר איסלאמי תשובה לתהייתו: האם בגן עדן, שבו מאוויי הנפש מתממשים, מותר לגבר להיכנס לדמות אשה ולאשה מותר להיכנס לדמות גבר, לשנות את המין ולחוות את החוויה?

הספרות הערבית הקלאסית גדושה בסיפורים ובשירים על אהבה הומואית. מקורות ערביים אף יודעים לספר לנו על מעין "טיפול המרה" שעבר הח'ליף העבאסי, אל־אמין, על ידי אמו, זוביידה. כאשר זו ראתה שהוא סולד מנשים ודבק באהבת גברים, היא הלבישה עלמות חן בלבוש גברי והביאה אותן לארמונו כדי להניא אותו מנטייתו. הטיפול שלה לא צלח והוא המשיך לדבוק בשלו. הוא אף ידע לחרוז את אהבתו למאהב שלו: "כַּוְּתַ'ר הוּא כָּל עוֹלָמִי וְהוּא דָּתִי. הוּא חָלְיִי וְהוּא רְפוּאָתִי".

הדברים היו כה נפוצים וחיבורים נתחברו בנדון. המלומד הערבי אל־ג'אחז אף חיבר אגרת מיוחדת בנושא ובה הוא מספר במה מותר העלם מהעלמה, ולמי נוטה כף הזכות בקיום יחסי מין.

כאשר ביקר בארצות הברית נשאל נשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדינג'אד, על הוצאות להורג של הומוסקסואלים במדינתו. תשובתו, שזכתה לשריקות בוז, היתה: "אין הומואים אצלנו באיראן, אינני יודע מי דיווח לכם על כך". נזכרתי בכך בעקבות הצהרה דומה של חבר כנסת אחד, וליד טאהא שמו, מהרשימה המשותפת, שאמר כי "התופעה ההומואית" כמעט לא קיימת בקרב הערבים בארץ. כזכור, חברי רע"ם במשותפת הצביעו עם הליכוד נגד הצעת החוק האוסר טיפולי המרה.

ההצבעה הזאת רק חשפה שוב את מהות המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת. ובכן, לא סיסמאות על כיבוש, על מאבק פלסטיני ושאר ירקות, נכונות ומוצדקות ככל שיהיו, הן שמבדילות בין טוב לרע בחברה הערבית. האמת שצריכה להיאמר היא, שדווקא נקיטת עמדה והצבעה בנושאים חברתיים מסוג החוק הנ"ל היא המבדילה בין חושך לאור, בין טוב לרע, בין מי שחי בהכחשה לבין מי שמנסה לבנות חברה שפויה וסובלנית.

דוגמה לשיח האלים שהתפתח בעקבות ההצבעה היא מאמר של ד"ר מוחמד סלאמה חסן, ראש מועצת פוסקי ההלכה המוסלמית בארץ, שהתפרסם באתר "כל־אלערב". הוא כתב: "לכל מי שמקיימים את הסטיות, קוראים לעצמם גאים וטוענים שכל מעשיהם הם עניין של חופש הפרט, נאמר: אתם שקועים בתאוות ובאשליות, אתם מאיימים על האנושות בכליה, ואתם אויבי המין האנושי". כיאה לזן הזה של אנשי דת, הוא אף הרחיק לכת וכתב: "לא נשלול את האפשרות שהקורונה, למשל, היא עונש מאלוהים לבני האדם בשל מעשי הפריצות והסטייה מדרך הישר".

השיח האלים חשף לא רק את עומק ההתכחשות בחברה הערבית לעצם קיומה של קהילת להט"ב בתוכה, אלא גם את עומק הפער, שאינו אפשרי לגישור, בין הפונדמנטליסטים למיניהם לבין הדור הערבי החדש.

למקרא דברי הבלע הללו לא קשה לנחש מי הם האויבים האמיתיים של המין האנושי, תרתי משמע.
*
הארץ, 29.7.2020

For English, press here