סלמאן מצאלחה
ראשים מתגלגלים - היסטוריית הראשים הערופים
הצגת רשומות עם תוויות מזרח-תיכון. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות מזרח-תיכון. הצג את כל הרשומות
בורות אמריקאית
כל המדינות באזור הן מדינות מלאכותיות שנוצרו עם חלוקת השלל העותמאני בין מיסטר סייקס למסייה פיקו. מדינות אלה מעולם לא הצליחו ליצור זהות אזרחית חוצה שבטים ועדות, והן תמיד התנהלו בצלו של העבר המשוסע, הטעון והמדמם…
סלמאן מצאלחה ||
בורות אמריקאית
כתוב חיבור קצר נגד האויב הציוני
איך לומדים בסוריה?
באחרונה ערכתי בדיקה של ספרי לימוד סוריים, ומה מתברר? מאות אלפי הרוגים ופצועים ומיליוני פליטים שנפוצו לכל עבר, לא עושים רושם על משרד החינוך הסורי.
סלמאן מצאלחה ||
כתוב חיבור קצר נגד האויב הציוני
המאפיה השבטית
כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה….
סלמאן מצאלחה ||
המאפיה השבטית
כל הנכבות מתגמדות
סיסמת הפאן־ערביות לא הצליחה מעולם להביא לאיחוד בין שתי המדינות, שנשלטו על ידי הדוגלים באותה אידיאולוגיה, כביכול…
סלמאן מצאלחה ||
כל הנכבות מתגמדות
הסיבות לנחשלות הערבים
הסיבות לנחשלות הערבים:
”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…
סלמאן מצאלחה ||
האור מגיע ממערב
מחלת הלאומיות
הפתרון האופטימלי
כל העמים מדומיינים, כך גם הישראלים והפלסטינים. שני הצדדים נמצאים בתהליך של התגבשות ובניית זהות לאומית ייחודית. שני ה”עמים” נעים על קו התפר המפריד בין הדתי ללאומי.
סלמאן מצאלחה ||
מחלת הלאומיות
סוריה האחרת
תומכי אסד מתהלכים בקרבנו:
הזוועות מעבר לגבול לא מעוררות כאן סלידה ושאט נפש. נהפוך הוא, יש שממשיכים לארגן כינוסי תמיכה בקצב מדמשק.
הזוועות מעבר לגבול לא מעוררות כאן סלידה ושאט נפש. נהפוך הוא, יש שממשיכים לארגן כינוסי תמיכה בקצב מדמשק.
סלמאן מצאלחה ||
סוריה האחרת
המילכוד-ביתנו
למרות ניסיונות ההיחלצות מהתסבוכת הלאומית הזאת באמצעות המשחקים המקדימים של אוסלו, הכיבוש הישראלי המשיך להתבסס עם עוד מאחז ועוד כביש עוקף, עוד עיבוי ועוד ריבוי, טבעי ומלאכותי.
מבצע איראנים גדול
”עמוד ענן” - לכיוון איראן
הסיפור האיראני הוא שנמצא בראש מעייניהם. הרי שר הביטחון ברק הצהיר לא אחת על כך ש"אנחנו מתכוננים לדבר הזה"...
סלמאן מצאלחה || מבצע איראנים גדול
הסיפור האיראני הוא שנמצא בראש מעייניהם. הרי שר הביטחון ברק הצהיר לא אחת על כך ש"אנחנו מתכוננים לדבר הזה"...
סלמאן מצאלחה || מבצע איראנים גדול
שחיתות מלכותית
סלמאן מצאלחה || שחיתות מלכותית
הייתכן שממשלות זרות קונות מפלגות ואישי ציבור בישראל? הדבר בוודאי נשמע לכם מושחת, הזוי ומצוץ מן האצבע - והוא אכן מושחת לכל הדעות. ואולם, השחיתות מתרחשת כאן, הרחק מעיני הציבור הרחב. הנה לכם סקופ: הוד מלכותו, המלך עבדאללה מירדן, קונה מפלגות ומנהיגים רוחניים בישראל. הדברים מתבצעים בשקט בלי שאיש ירים בתמיהה ולו שערה אחת משערות גבותיו.
שוו בנפשכם כיצד הייתם מגיבים לו הייתם קוראים באמצעי התקשורת מודעות בזו הלשון: העבודה או הליכוד, ישראל ביתנו או מרצ, ש"ס או יהדות התורה, עובדיה יוסף או כל מנהיג דתי אחר מבקשים מהחברים לפנות אליהם כדי לקבל מלגות המוענקות להם על ידי הכתר הירדני, למטרות לימודים גבוהים באוניברסיטאות הירדניות.
ובכן, זה בדיוק מה שקורה בארץ. אך מכיוון שזה קורה במגזר הערבי כבר שנים רבות, איש לא פוצה פה. ומפני שאין עיתונות ערבית ראויה לשמה בארץ, הרי שהשחיתות הזאת ממשיכה להתנהל ללא הצגת שאלות וללא בקשת תשובות.
השחיתות המלכותית חוצה מפלגות ועדות ערביות, דבר המלמד על אופיה ועל מטרותיה. כדי לסבר את אוזני הקוראים אצטט כאן חלק מהידיעות-מודעות המתפרסמות בארץ בכלי תקשורת ערביים. העיתונות של מק"י וחד"ש מנסחת את הדברים כך: "מודעה לחברי חד"ש המעוניינים ללמוד באוניברסטאות הירדניות... במסגרת מענק-החסד המלכותי הירדני". במפלגת בל"ד מסתירים את חסדי הוד מלכותו ההאשמי ומנסחים את המודעה לחברים כך: "הברית הלאומית הדמוקרטית, בל"ד, מעניקה את מלגות ירדן", והמודעה אף מפרטת את תחומי הלימוד ונוקבת במספר המקומות המוקצים לחברים.
לא רק על מפלגות פוליטיות מורעפים החסדים המלכותיים, אלא גם על מנהיגי עדות דתיות. על כך אנו למדים מהמודעה שמפרסמת המועצה הדתית הדרוזית העליונה, שבה היא מבקשת מן התלמידים המעוניינים לפנות אליה בדוא"ל, בפקס או בטלפון, כדי לקבל את מענקי החסד של הוד מלכותו.
איש אינו מעלה את השחיתות המלכותית הזאת לדיון ציבורי, ויש לי יסוד סביר להניח שהיא מתקבלת בהסכמה שבשתיקה מצד ממשלות ישראל השונות, מכיוון שהיא משרתת מטרות נסתרות אחרות של השלטון. מחד גיסא, המפלגות הפוליטיות מצטיירות בעיני הציבור כמי שדואגות לו, מה שעשוי להועיל להן בעת בחירות; באופן דומה ההנהגות ה"רוחניות", הנוחות לשלטון והמחזיקות את ברז החסד המלכותי בידיהן, מחזקות את אחיזתן ה"פוליטית" בקרב צאן מרעיתן. מאידך גיסא, באמצעות המתנות הללו קונה המלך הירדני את ההנהגות הפוליטיות והדתיות של הציבור הערבי בארץ.
השלטונות, הן בישראל והן בירדן, קונים בכך שקט. על ידי עצימת העין, השלטון הישראלי משחרר את עצמו מהלחץ של הציבור הערבי ומהמחויבות לדאוג לספק לו אפשרות ללימודים גבוהים. מן הצד השני, קונה לו בית המלוכה ההאשמי בעלי ברית בתוך המפלגות הישראליות ובחברה הערבית בארץ. השקט הזה מתבטא בכך שהעיתונות הערבית בארץ, המפלגתית והאחרת, נעדרת כל ביקורת על בית המלוכה הירדני, על המדיניות שלו ועל השחיתויות שלו.
הנזק שנגרם לציבור הערבי בארץ כפול ומכופל - השחתת ההנהגות הפוליטיות, השחתת החברה הערבית ושחרור השלטון הישראלי מן הצורך לדאוג לצעירים הערבים ולספק להם אפשרות ללימודים גבוהים. על הדממה האופפת את הסוגיה אפשר לומר: "שקט, משחדים".
פורסם: דעות-הארץ, 5 באוקטובר 2012
***
For English, press here
גמדי אוסלו
הסכמי אוסלו היו בסך הכל תרמית, אחיזת עיניים: ממשלת ישראל חיפשה דרך להמשיך את הכיבוש וסברה שהרגעת השטח, שתסס באינתיפאדה הראשונה, תועיל לכך; ההנהגה הפלסטינית חיפשה דרך לזכות שוב בלגיטימיות...
סלמאן מצאלחה || גמדי אוסלו
סלמאן מצאלחה || גמדי אוסלו
ב-1993 הוענק פרס נובל לשלום לשני מנהיגים אפריקאים, נלסון מנדלה ופרדריק דה קלרק. הפרס הוענק להם על כך שהביאו לסיומו של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה בדרכי שלום. שני המנהיגים האלה היו ודאי ראויים לפרס היוקרתי הזה. כעבור שנה, ב-1994, וכנראה מכוח האינרציה בוועדה האמונה על מחלקת "השלום" חילקו את הפרס בין שלושה מנהיגים מזרח תיכוניים: יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת, בשל ההסכמים שנושאים את שמה של העיר אוסלו.
הימין הפונדמנטליסטי הישראלי הכניס לשיח הציבורי את המונח "פושעי אוסלו", והדביק אותו למנהיגים ישראלים שניסו, כביכול, לקדם תהליך שלום ישראלי פלסטיני. גם נואם הכיכרות בנימין נתניהו היה שם כשהתנהל מסע השיסוי נגד "פושעי אוסלו". אני נזכר ב"פושעי אוסלו" מאחר שהזדמן לי השבוע לשהות במלון "גראנד הוטל" בטבורה של בירת נורווגיה, ונודע לי שהוא משמש אכסניה לחתני פרס נובל לשלום, המחולק בעיר זו דווקא.
כדאי להזכיר כי הסכמי אוסלו שנחתמו בין אש"ף לממשלת ישראל באו אל אוויר העולם לא בשל רצון אמיתי וכנה של המנהיגים האלה בשלום. שתי ההנהגות של שני העמים המסוכסכים חיפשו, כל אחת בדרכה, דרך מילוט מהפלונטר שנקלעו אליו לאחר כמה עשורים של חוסר הכרה הדדי. הסכמי אוסלו היו בסך הכל תרמית, אחיזת עיניים: ממשלת ישראל חיפשה דרך להמשיך את הכיבוש וסברה שהרגעת השטח, שתסס באינתיפאדה הראשונה, תועיל לכך; ההנהגה הפלסטינית חיפשה דרך לזכות שוב בלגיטימיות, אחרי התבוסה הפוליטית שנחלה בשל חיבוק התמיכה שהעניק ערפאת לסדאם חוסיין.
נתניהו, שנאם תחת כל עץ רענן נגד פושעי אוסלו, הגיע בפעם השנייה לראשות הממשלה. בהיותו תלמיד של יצחק שמיר, ממשיך נתניהו לעשות את חוסר המעש קרדום לחפור בו. לא מזמן הוא אף חזר על המנטרה של מורו ורבו על "אותו הים ואותם הערבים", אבל מתברר שהמצב הוא הפוך: הים הוא אותו הים, ממשלת ישראל היא אותה ממשלה ומה שהיה הוא מה שהווה.
חתן נובל לשלום, שמעון פרס, שהיה אחראי על הכשרת ההתנחלויות בשנות ה-70, ממשיך כעבור שנים רבות להכשיר את כל השרצים של הימין הישראלי. לא אחת הוא משמש כמעין חלון ראווה נוצץ לממשלת ישראל על שלל חבריה, שלא התכוונו מעולם לקדם כל תהליך של שלום.
סאגת אוסלו לא תמה. לפני כמה שנים, כאשר ברק אובמה נבחר לנשיא ארצות הברית, ובטרם עשה דבר כלשהו למען המטרה שלשמה נועד הפרס, מיהרו בוועדה להעניק לו את פרס נובל לשלום. הנימוקים היו בין השאר - חיזוק שיתוף הפעולה בין העמים. והנה, כעבור ארבע שנים ובמבט לאחור, גם הפרס הזה שהוענק לאובמה נראה במלוא גיחוכו.
עוד ידה של ועדת הפרס נטויה, ועל כך אפשר לומר: עוד חתני פרס נובל לשלום כאלה ואבדנו. בהשוואה לנלסון מנדלה נראים חתני הפרס מהמזרח התיכון כחבורה של גמדים. אשר על כן, הגיע הזמן לדבר על פושעי אוסלו האמיתיים. אלה הם דווקא חברי ועדת הפרס, אשר נושאים את חלום השלום לשווא ורומסים ברגל גסה את עקרונות הפרס בהעניקם אותו לאנשים שאינם ראויים לו כלל וכלל.
אוסלו
*
פורסם: דעות-הארץ, 10 בספטמבר 2012
פורסם: דעות-הארץ, 10 בספטמבר 2012
מלחמת לבנון השלישית
מלחמת פשרה:
מקבל ההחלטות מבקש לתפוס שתי ציפורים במלחמה אחת. הראשונה, ניטרול האיום מצפון, והשנייה - החזרת איראן אל מקומה הלחיץ במזרח.
סלמאן מצאלחה ||
מלחמת לבנון השלישית
ושוב מסתובב לו גלגל מלחמה, ומתח עולה, שהרי הכל יודעים שכל שבע עד עשר שנים, כאילו מדובר באיזה חוק טבע, מתרחשת באזור המוכה הזה מלחמה חדשה ישנה. והארץ כמרקחה. זה הרושם שמתקבל ממעקב אחר מבול הפרסומים והדיווחים על ההתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית, על מרחב חסינות ועל החוסן הלאומי הדרוש בזמנים הרי גורל אלה. דומה כי מלחמה בפתח. קשה שלא להריח את אדי הדלק באוויר. אולם הואיל ולאיש אין מידע של ממש על מה שמתרחש באמת מאחורי הקלעים, כל הפרשנויות המתפרסמות הן בגדר ספקולציות, או פרשנויות מטעם. אז הרשו גם לי להציג פרשנות ספקולטיבית, קצת אחרת.
ישראל איננה מעצמת על. ישראל איננה ארצות הברית שיכולה להצהיר על כוונתה להשתמש בכוח צבאי נגד מדינה מרוחקת בפומביות שכזאת. קל וחומר שאינה יכולה לנקוב בתאריכים כאלה ואחרים שבהם מתקפה כזאת תצא לפועל. כשהושמד הכור העיראקי הדבר נודע לאחר מעשה. כך היה גם במתקפה על הכור הסורי. כיוון שכך, רק מגלומנים חסרי תקנה, משיחים ספוגי אמונה ואידיוטים גמורים יכולים להצהיר הצהרות לוחמניות מן הסוג שאנו עדים לו בתקופה האחרונה.
ומשום כך, סביר יותר להניח שכל הדיבורים הללו על איראן נועדו להשיג שתי מטרות. האחת, להגביר את הלחץ על טהראן, והשנייה, לשמש תרגיל הסחה מבית מדרשו של "מקבל ההחלטות", שנועד להרדים זירה אחרת קרובה יותר. כלומר המטרה המסתתרת מאחורי דיבורים כאלה היא להגיע ל"מלחמת פשרה" אחרת.
מלחמת הפשרה הבאה איננה מלחמת איראן הראשונה אלא מלחמת לבנון השלישית. מצד אחד, השיח המלחמתי סביב הנושא האיראני נועד להשיג ערובות מוצקות מארה"ב לכך שהיא תטפל בגרעין האיראני. מן הצד האחר, מטרתו לגרום לה לתת אור ירוק לישראל לטפל בחיזבאללה.
לכן, לא למזרח צריכות העיניים להיות נישאות אלא לצפון. שכן רק אידיוט מבחינה אסטרטגית ירוץ להסתבך במהלך מלחמתי בקנה מידה גדול כזה נגד מטרות שנמצאות הרחק במזרח. הדבר יצריך העסקה סביב השעון של כל חיל האוויר הישראלי, בעוד העורף האזרחי חשוף לפני שליחי אותה מדינה, המחזיקים בארסנל של עשרות אלפי טילים ורקטות.
התנאים לטיפול בחיזבאללה בשלים מתמיד. קריסת המשטר הסורי מקרבת את הרגע. העילה למתקפה כזאת בלבנון מוכנה ומזומנה; בשבועות האחרונים דובר רבות על זליגת נשק כימי סורי לכל מיני גורמים בשטח, כעל קו אדום.
כאשר יבוא רגע הקריסה של המשטר הסורי, הנתמך על ידי חיזבאללה ונסראללה כשליחים נאמנים של האייתוללה, כל מכה שהארגון השיעי בלבנון יקבל מישראל תתקבל ודאי בצהלה על ידי סונים רבים, הן סורים והן אחרים. ייתכן אף שסורים רבים ירקדו על מה שנותר מגגות חומס ודרעא, ואולי אף יחלקו בקלאווה, מתוך שמחה לאידם של אלה ששיתפו פעולה עם משטר הבעת הרצחני שהפגיז והרס את עריהם, שחט את זקניהם, אנס את נשותיהם והרג ללא רחם את ילדיהם.
מקבל ההחלטות מבקש לתפוס שתי ציפורים במלחמה אחת. הראשונה, ניטרול האיום מצפון, והשנייה - החזרת איראן אל מקומה הלחיץ במזרח.
*
פורסם: דעות-הארץ, 20 באוגוסט 2012
***
העדות לכשלון הלאומיות הערבית
העדות לכשלון הלאומיות הערבית:
אדוניס ממשיך, כמובן, ליהנות ממנעמי החופש המערבי בעיר האורות. אולם החופש של אדוניס הוא תרמית. שכן הוא מעולם לא הפנים את ערכי החופש
ברוכים הבאים, גזענים
סלמאן מצאלחה || ברוכים הבאים, גזענים
כשכל העולם עסוק בעניינים דוחקים אחרים, מן הראוי לשוב ולהזכיר את המצב העגום של הפלסטינים ולא לתת לכיבוש הישראלי המתמשך להישכח. זוהי אכן מטרה חשובה.
אולם דומה, כי התגובה הישראלית על מפגן הפעילים ה"פרו-פלסטינים" היא תגובה היסטרית וגובלת באיוולת, אם לא גרוע מכך. שכן עד כמה שהדבר יישמע מוזר, פעילים אלה אינם כלל פרו-פלסטינים ופרו-ערבים. נהפוך הוא - יותר משהמטס הוא "ברוכים הבאים לפלסטין", כפי שכינוהו הפעילים, הוא בא להביע הזדהות עם ישראל ולהדגיש את עומק השייכות של ישראל למשפחה התרבותית שלהם.
ייתכן כי חלק מהפעילים הם אנשים טובים, נאיבים ומבקשי תיקון העולם. ייתכן גם, שחלקם באו במטרה להשחיר את פני ישראל, המושחרים ממילא. אולם אפשר לקבוע, שהעולם התרבותי, התקין פוליטית, של פעילים אלה נגוע בגזענות לא כלפי יהודים, אלא כלפי התרבות הערבית והמוסלמית דווקא. שכן נקודת המוצא של מארגני המפגן היא ההיפך הגמור מהזדהות עם סבל ערבי כלשהו.
יש שמץ של אמת במכתב הציני שהכינה ממשלת ישראל כדי למסור אותו למי שיצליח בכל זאת לנחות כאן. לו היו פעילים אלה נושאים את דגל זכויות האדם בכלל ואת הדאגה לזכויות האדם הערבי בפרט, היו בוודאי מוצאים זמן ומקום להביע את מחויבותם ה"מוסרית" בעוד מקומות באזור הזה. מטרות לא חסרות בזמן האחרון.
זה שנה ויותר בשאר אסד טובח באזרחים ערבים סורים דורשי חופש. העולם, המכונה משום מה "תרבותי", צופה בזוועה בחיבוק ידיים ואינו עושה דבר כדי לעצור את ההרג וההרס בערי סוריה. זהו העולם התרבותי שאליו משתייכים הפעילים האלה, ודומה כי הם נוהגים על פי הקודים המוסריים של העולם הזה שלהם.
מי שמחלקים את העולם ואת בני האדם לכאלה שראוי לנהוג בהם על פי כללי מוסר אוניוורסליים ולכאלה שכללים אלה אינם חלים עליהם - אינם יכולים להיקרא מוסריים. מוסר אוניוורסלי חל על כולם. מי שמוציא מהכלל הזה חטיבה אנושית כלשהי, שאינה נדרשת לנהוג על פי כללי המוסר - המוסריות שלו עצמו מוטלת בספק.
האם גזענות רב-תרבותית היא המונעת מפעילים כאלה ואחרים להפגין סולידריות עם האזרחים הערבים הסורים הנטבחים? האם, לתפישת פעילים אלה ודומיהם, משתייכות סוריה ודומותיה בעולם הערבי לעולם תרבותי אחר, שקודים מוסריים אוניוורסליים אינם חלים עליו?
פעילי זכויות אדם מן הסוג הזה, שאינם מוצאים זמן לקיים מפגני הזדהות עם אזרחים ערבים הנטבחים יום יום בארצות ערב, חושפים בחוסר המעש שלהם את הגזענות האנטי ערבית דווקא. לדידם, העולם הערבי והמוסלמי משתייך לעולם תרבותי אחר, הנוהג על פי קודים מוסריים אחרים, שאינם חלק מהמוסר המערבי הנעלה "שלנו".
בעיני פעילים כאלה, ישראל היא משהו אחר. ישראל היא חלק מהמשפחה שלהם. לכן הם באים להפגין כאן, ולא בסוריה או במדינות ערביות אחרות. לכן הכותרת הנכונה למפגן הזה ולדומיו היא "ברוכים הבאים לישראל", לא לפלסטין.
*
פורסם: "הגזענות של הפעילים" דעות-הארץ, 17 באפריל 2012
----
בין הפטיש לשטן
בהיותה בנו יחידו של "השטן הגדול" באזור הזה ובעל בריתו אשר אהב, ישראל משחקת במגרש של גדולים וממשיכה לבעוט בפלסטינים.
סלמאן מצאלחה || בין הפטיש לשטן
סלמאן מצאלחה || בין הפטיש לשטן
ראשית, יש להודות - במה שקשור לאיראן בנימין נתניהו צודק. שכן, מאז כינון משטר האייתוללות לא מש איזכור ישראל מלשונם של מנהיגים איראנים. הכינוי "השטן הקטן", כסמל לרשע, מודבק לה בכל הזדמנות. וכשמונח טעון כזה יוצא מפיהם של מנהיגים שעולמם הרוחני כלוא בתוך כלוב משיחי, הרי שבהכרח הוא דורש נקיטת מהלכים אקטיביים מצדם בהתמודדות עם ה"שטן", אף על פי שהוא קטן. אולם, הצדק של נתניהו בעניין איראן מסתיים כאן.
בהיותה "אופיום" להמונים נבערים, תמיד שימשה הדת כלי בידי פוליטיקאים מניפולטיביים למען השגת מטרות ארציות. המונח "רשע" שימש ב-1982 כלי בידי הנשיא האמריקאי, רונלד רייגן, כאשר כינה את בריה"מ "אימפריית הרשע". לאחר קריסת הקומוניזם הועתק המונח והודבק על מצחם של אחרים בדמות "ציר הרשע". המונח "מסע צלב" שימש כלי בידי נשיא אמריקאי אחר כתגובה נוצרית הולמת על "מסע הסהר" הטרוריסטי ב-11 בספטמבר 2001.
כל אידיאולוגיה הטוענת לאמת מוחלטת ולטוב מוחלט זקוקה לאויב אידיאולוגי כבד-משקל מנגד, כדי לפרוח. האיסלאם צמח במדבר הערבי על תשתית יהודית-נוצרית, והוא שקוע כולו בפולמוס תיאולוגי מול היהודים והנוצרים. האיסלאם במהותו הוא שילוב של מונותיאיזם יהודי ומיסיונריות נוצרית. ואם תיטול ממנו את ההתייחסויות ליהודים ולנוצרים לא יישאר ממנו מאומה. השיח האיסלאמי העכשווי מוצא בסכסוך הישראלי-פלסטיני מקבילה לעימות המוסלמי הבראשיתי עם "אהל אל-כתאב" (עם הספר), שהוא ביטוי המכיל יהודים ונוצרים על פי התפישה המוסלמית.
באשר לאיראן, אין זה מקרה שהדוקטרינה השיעית קנתה לה אחיזה בקרב העמים הפרסים. השיעה, מראשיתה, היתה פלטפורמה פנים-איסלאמית ששימשה לקידום מטרות לאומיות איראניות מול הערבים שכבשו את פרס ואילצו את תושביה להמיר את דתם. לא פלא, אם כן, שמחמוד אחמדינג'אד ומנהיגים איראנים אחרים מדגישים בנאומיהם את המונח "מילת איראן", כלומר: האומה האיראנית.
עדות לעומק האיבה ההיסטורית בין הפרסים לערבים אפשר למצוא בספרות האסכטולוגית השיעית. באחת המסורות המתייחסת להופעת ה"מהדי", המשיח השיעי, נאמר: "אוי לעריצי ערב מן העונש שקרב". שכן, עם הופעתו מחדש הוא יתחיל בטיפול בערבים דווקא: "כאשר יופיע ה'מהדי' לא יהיה בינו לבין הערבים וקורייש (שבטו של מוחמד) אלא החרב...", כפי שמספרת מסורת אחרת.
האיסלאם הערבי, הסוני, משיב מלחמה ומאשים את השיעים שקנונייה יהודית עומדת בבסיס תורתם. הוא נסמך כמובן על הספרות השיעית עצמה, שיודעת לספר גם שהמהדי "ישליט את משפט הצדק של דוד ושלמה", ולא זו בלבד אלא שכשיופיע מחדש "הוא יקרא לתפילה כשהוא נושא את שמו המפורש של אללה בשפה העברית", כמאמר מסורת אחרת. אם כן, הדברים באזור זה אינם פשוטים כלל וכלל.
בהיותה בנו יחידו של "השטן הגדול" באזור הזה ובעל בריתו אשר אהב, ישראל משחקת במגרש של גדולים וממשיכה לבעוט בפלסטינים. הכיבוש הישראלי המתמשך מספק צורך בקיומו של רשע, של שטן ושל ציפייה לצדק אלוהי. זהו הדלק שמניע את גלגלי המניפולציות מבית מדרשם של כוהני הדתות המונותיאיסטיות.
הסכסוך משמש, בין השאר, כלי מניפולטיבי בידי האיראנים להחזרת עטרה פרסית ארצית ליושנה. ועל רקע האיבה המוסלמית העתיקה ליהודים, ובאמצעות האמתלה הפלסטינית, הם זוכים באהדה בקרב המונים ערבים. המשיחיים הנוצרים והיהודים מנסים לדחוק את הקץ ולזרז את בואו של המשיח שלהם. וכך יושבת לה ישראל כ"ווילה" בצומת העימות המרכזי המקשר בין חלקי ה"ג'ונגל" המונותיאיסטי.
*
פורסם: דעות-הארץ, 28 במארס 2012
ישראל : איראן - להארכה
צריך, אם כן, לפקוח עין. כל העולם צופה בשידור המשחק. גם האוהדים השרופים במזרח התיכון ממתינים להארכה בעצבים מרוטים.
סלמאן מצאלחה ||
ישראל : איראן - להארכה
ההסלמה בדרום היא חלק מתפישת המשחק הכוללת של מאמן נבחרת ישראל ושל עוזרו - עוד סנונית בלהק הסנוניות שלא מבשרות את בוא האביב דווקא. מטרתה לגרור את אחת מחוליות הקישור האיראניות באזור למהלך לא מחושב, וזאת על מנת לשתקה ולהוציאה מהמשחק.
המשחק העיקרי מתנהל בין ישראל לאיראן, ואם להוסיף ולשאול מונחים מעולם הכדורגל, הוא עומד להסתיים בתיקו והאוהדים שגודשים את היציעים חשים תסכול עמוק. הם לא רוצים לחזור הביתה בלי שקיבלו את מנת הריגוש הפרימיטיבי שלהם, ולכן דוחפים את השחקנים לעבור ל"כסח". הזעקה "מלחמה" מהדהדת באיצטדיון. האוהדים רוצים שעל כר הדשא המזרח תיכוני יישפך דם.
עד כה התנהל המשחק בצורה מבולבלת. איראן מוסרת בשנים האחרונות כדורי עומק לשחקני החיזוק בחוליות הקישור שלה, חיזבאללה וחמאס, ושולחת אותם לתקוף את השער הישראלי. מן העבר השני, נבחרת ישראל משחקת "בונקר" ומדי פעם יוצאת להתקפות מתפרצות. אולם למרות הפציעות היא שומרת על שער נקי. חמומי המוח ביציע הישראלי דורשים לצאת מהבונקר ולעבור למשחק התקפי, אך המממן הזר של הנבחרת - אובמה שמו, בעל המאה ולכן גם בעל הדעה - חושב אחרת. הוא דורש להמתין מעט, ובניסיון להרגיע שב ומצהיר שכל האופציות פתוחות, כולל זו ההתקפית. בינתיים הוא חושב למוטט את האיראנים באמצעות סנקציות. מן הדיווחים על ההתלחשויות בספסל הישראלי בין המאמן למממן אנו למדים, שעדיין לא התקבלה החלטה לעבור להתקפה.
עדותו של עוזר המאמן הישראלי, ברק שמו, לא מותירה ספק בדבר קיומה של תוכנית מגירה התקפית. בראיון שהעניק לרשת ב' הוא הצהיר שעדיין לא התקבלה החלטה על מעבר למשחק התקפי, אך הדגיש ש"אנחנו מתכוננים לדבר הזה". בתגובה לקולות אחרים, מפי שחקנים ומאמנים לשעבר, המזהירים מפני הפקרת השער הישראלי, הוסיף ברק באותו ראיון: "מלחמה זה לא פיקניק, אך בשום תרחיש אין לא 50 אלף ולא 5,000 וגם לא 500 הרוגים".
חייבים להתייחס ברצינות לדבריו. שכן, הממשלה הזאת אכן מתכוונת ומתכוננת "לדבר הזה". על מה נסמך ברק בהצהירו שלא יהיו 500 הרוגים? ברור שאיש אנליטי כמותו לא ישים את מבטחו אך ורק במערכות כמו "כיפת ברזל", "החץ" וכו'. נראה שנבחרת ישראל, בהנהגת נתניהו וברק, לא תעבור לשלב הבא ללא שיתוק חמאס וחיזבאללה, הקרובים לשער הישראלי.
יש מספר סימנים, שאם נהיה עדים להתרחשותם נוכל לומר שהכל מתנהל לפי תוכנית המגירה ההתקפית מול הנבחרת האיראנית: הסלמה גם בצפון היא אחד מהם. סימנים אחרים שיכולים להעיד על התקדמות רצינית בביצוע התוכנית, הם אירועים לא מוסברים קרוב לשער בשטח האיראני, למשל פיצוצים מסתוריים במאגרי הטילים ארוכי הטווח, ובייחוד אלה שיכולים לסכן את העורף הישראלי. רק על הרקע הזה אפשר להבין את הצהרתו הבוטחת כל כך של שר הביטחון.
צריך, אם כן, לפקוח עין. כל העולם צופה בשידור המשחק. גם האוהדים השרופים במזרח התיכון ממתינים להארכה בעצבים מרוטים.
*
פורסם: דעות-הארץ, 14 במארס 2012
***
For Arabic, press here
יום אסד יום בס"ד
סלמאן מצאלחה ||
יום אסד יום בס"ד
בשאר אל-אסד, הממשיך לטבוח באזרחים הסורים, הוא לא רק נשיא מדינה חשובה באזור הנקרא "עולם ערבי", אלא יותר מכל הוא הסמל הבולט ביותר לריקבון בעולם הערבי הזה.
החברים של אובמה
"הנשים הסעודיות לא יגיעו לגיהנום, מכיוון שאי אפשר להגיע לגיהנום פעמיים", עוד הספיק ה"כופר" לצייץ התייחסות למצב הנשים בארצו.
סלמאן מצאלחה || החברים של אובמה
אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה", גורס הפתגם. כדאי אפוא להפנות את המבט לרגע אל החברים של ברק אובמה ושל קודמיו בבית הלבן. בספטמבר 2009 סערה התקשורת סביב פרשת הקידה של נשיא המעצמה הגדולה בפני מלך סעודיה במפגש הג'י-20 (הכלכלות הגדולות בעולם). דומה, כי מאז אותה קידה אובמה מסתובב בגב כפוף מול אחד המשטרים החשוכים עלי אדמות.
אובמה, שקרא להתפטרות חוסני מובארק עם פרוץ ההתקוממות המצרית, ממלא את פיו מים, או ליתר דיוק זהב שחור, כלפי השלטון הסעודי. באחרונה דווח על פרשה הקשורה לאופי החשוך של המשטר הסעודי, יקיר המערב וישראל בכלל זה.
אתרע מזלו של עיתונאי סעודי, חמזה קשגרי שמו, שבנוסף לעבודתו בעיתון פתח חשבון טוויטר. כמה ציוצים שפירסם עלולים לעלות לו בחייו. הדברים שהעלו עליו את חמת ההמון ואת זעם הארמון קשורים ל"ערכים" דתיים של האיסלאם ושל מוחמד נביאו.
מבדיקת הציוצים שסיבכו את קשגרי מצטיירת תמונה הפוכה מזאת שמתארת אותו ככופר. מתברר, שהעיתונאי הצעיר הוא איש מאמין מאוד. יש לו רק בעיה קטנה אחת. הוא מפעיל קצת את השכל הישר ומעלה הרהורים ותהיות בכל מיני סוגיות שלטעמו עומדות בסתירה למוסר האנושי הבריא שלו.
ביום ההולדת של הנביא מוחמד כתב קשגרי: "אהבתי את המהפכנות שלך, שתמיד נתנה לי השראה. אבל אני לא אוהב את ההילה סביבך. לא אתפלל בעבורך". ועוד ציוץ: "ביום הולדתך אני רואה אותך בכל אשר אפנה. אני אומר כי אהבתי דברים בך, שנאתי דברים אחרים, ויש דברים שאף פעם לא הבנתי".
במהרה התארגנו קבוצות חברתיות, שמספר חבריהן מגיע לאלפים, ודרשו את ראשו. הוא חש מאוים, מיהר למחוק את הדברים ואף צייץ התנצלות בנוסח "דברי הוצאו מהקשרם". אבל הרוחות לא נרגעו, וקשגרי עלה על מטוס ועזב את הממלכה.
שייחים סעודים, מגיני אלוהים ושומרי הנביא מטעם עצמם, התכנסו ודנו בסוגיה הלוהטת. לאחר "דיון מעמיק" הם קבעו, שציוצי העיתונאי הם דברי "כפירה" וכי יש לשפוט אותו לפי חוקי האיסלאם הנהוגים בממלכה. במקרים כאלה, כידוע, צפוי לנאשם עונש מוות.
הסוגיה אף הונחה על שולחן המלך הסעודי בכבודו ובעצמו. זה הורה לעצור את העיתונאי, שניסה להגיע לניו-זילנד. קשגרי נעצר בחניית ביניים בשדה התעופה של בירת מלזיה. המחאות הרבות על המעצר, שארגונים בינלאומיים הפנו לשלטונות מלזיה, לא עזרו. מלזיה העבירה את קשגרי לידי אנשי ביטחון סעודים, ואלה הטיסו אותו בחזרה לסעודיה.
"הנשים הסעודיות לא יגיעו לגיהנום, מכיוון שאי אפשר להגיע לגיהנום פעמיים", עוד הספיק ה"כופר" לצייץ התייחסות למצב הנשים בארצו. כעת הוא חש על בשרו את הקושי להימלט מאותו גיהנום. כך נראים החיים בממלכת הנפט. קשגרי, שצייץ ונפגע, נמצא בידיים רעות, ממתין לגורלו.
הגיע הזמן ששוחרי חופש, הן במערב הן בערב, ישילו מעליהם מעט משכבות הצביעות הקשורה למשטר הזה. הדברים נכונים שבעתיים בנוגע לאיש היושב בבית הלבן, שקד ורקד במועדון האפוף ריחות נפט.
שוחרי החופש, באשר הם, מוכרחים להרחיק מאפם ריחות אלה ולהפגין זקיפות קומה כלפי ממלכת החושך. כפי שאובמה ידע לומר למובארק לפני שנה "עכשיו זה עכשיו", מצפים שיאמר לשלטונות הסעודיים: "די זה די!" או בשפה המובנת להם: "חלאס זה חלאס!"
*
פורסם: דעות-הארץ, 22 בפברואר 2012
***
For English, press here
אז המופתי אמר
פני ה"ביבי" כפני ה"טיבי", ואידך זיל גמור.
סלמאן מצאלחה | אז המופתי אמר
סלמאן מצאלחה | אז המופתי אמר
"בימים אלה ממש שותקות רוב מממשלות העולם אל מול קריאות המופתי הפלסטיני להרוג את היהודים באשר הם", אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנאום לציון יום השואה הבינלאומי. נתניהו הוסיף, שהוא מצומרר מן "העובדה שיש פה מורשת של שנאה והשמדה, כי המופתי הזה בא בעקבות המופתי ההוא... במקום לקרוא לשלום ולהתפייסות, קורא להשמדת היהודים באשר הם".
קדם לנתניהו נשיא המדינה, שמעון פרס, שתקף אף הוא בחריפות את המופתי של ירושלים. "דברי המופתי הם מסוכנים", אמר פרס. "והם עלולים להוביל להסלמה ביחסי יהודים-ערבים ואף לפגיעה בחיי אדם", הזהיר הנשיא.
מעניין להיווכח, כי שני אישים אלה שתקו בפרשת הספר "תורת המלך", שעסק בדיני הריגת גויים. הם ופוליטיקאים אחרים גם נאלמו דום לנוכח עצומות והתבטאויות גזעניות שיצאו מבית המדרש של "גדולי דור" כאלה ואחרים. דומה, כי מי שהיו אמורים לצאת כעת להגנת המופתי הם דווקא הרבנים שזעקו חמס וטענו שהמדינה אינה רשאית להתערב בענייני דת והלכה. ככה זה אצל חסידי המונותיאיזם האינפנטילי על כל ענפיו וגרורותיו.
מי שקורא בספרות דתית מונותיאיסטית, ולא חשוב של איזו דת, נוכח עד מהרה שהיא גדושה בין היתר בדברי תועבה מבחינה מוסרית. המסורת שציטט המופתי אכן קיימת בענף האיסלאמי של המונותיאיזם: "לא יבוא יום הדין עד אשר תילחמו ביהודים. היהודי יתחבא מאחורי אבן, והאבן תדבר: הו עבד האלוהים, הוא מוסלמי! הנה יהודי, בוא והרוג אותו!"
מסורות כאלה ואחרות הן חלק ממסורות אסכטולוגיות העוסקות באחרית הימים וביום הדין, והן קיימות גם בתרבויות אחרות. האיסלאם לא המציא את הגלגל האסכטולוגי. הוא שאב מן היהדות והנצרות והמציא מסורות כאלה ואחרות כדי לשרת את מטרותיו הארציות דווקא. כלומר: כיבושים נרחבים.
לא רק ביהודים נלחמים באחרית הימים. המסורות האלה מספרות גם, שאחרית הימים לא תבוא "עד אשר תילחמו בחוזא וכרמאן, הנמנים עם העמים הפרסיים", ובגרסה אחרת: "עד אשר תילחמו בעמים הטורקיים". וכך מתוארים העמים האלה: "אדומי פנים, פחוסי אף, צרי עיניים ופניהם עגולים ושטוחים כמגינים".
ואם המופתי הירושלמי ושאר מופתים ימשיכו לפשפש במסורות המדבריות, הרי שמצפה להם עוד הפתעה. בחורף הירושלמי הקר הזה, מי יודע אילו נעליים נועל המופתי ה"מלומד". אם היה ממשיך לקרוא באותיות הקטנות היה עלול למצוא את עצמו בצד הלא נכון. שכן המסורות מספרות עוד: "לא תבוא אחרית הימים עד אשר תילחמו באנשים שנועלים נעליים מרופדות".
בסיכומו של דבר, לא רק שהגיע הזמן להפריד את המונותיאיזם הזה מן המדינה - הן היהודית והן הערבית - אלא שהגיע הזמן להפריד אותו גם מן השיח הלאומי. שאם לא כן, הגיחוך המונותיאיסטי המסוכן ישתלט עלינו ויהרוס כל חלקה טובה שנותרה כאן.
הפוליטיקאים הקטנים המתיימרים ללמדנו "מה זה להיות יהודים" או "מה זה להיות ערבים" ימשיכו לזרוק סיסמאות חלולות לחלל הסכסוך. ובינתיים, על המצב בישראל-פלסטין אפשר לומר: לא רק ש"פני הדור כפני הכלב", אלא שפני ה"ביבי" כפני ה"טיבי", ואידך זיל גמור.
*
פורסם: דעות-הארץ, 14 בפברואר 2012
בארץ
-
המין האנושי
השיח האלים חשף לא רק את עומק ההתכחשות בחברה הערבית לעצם קיומה של קהילת להט"ב בתוכה, אלא גם את עומק הפער, שאינו אפשרי לגישור…
כל הפרטים
-
אשכנזים-ספרדים
במפגש בין ״המנטליות הספרדית המובהקת״, ובמלים אחרות: השייכות לתרבות אתנית אחרת, נקרא לה - ערבית, לבין ״המנטליות האשכנזית המובהקת״...
כל הפרטים
-
מלאך המוות
שנים רבות חלפו ומלאך המוות הגיע לבסוף ליטול את נשמתו של יעקב. פנה אליו יעקב בטרוניה: הלא ביקשתי ממך לשלוח לי שליח לפני המוות ואתה הבטחת לקיים... כל הפרטים
